ויועצינו כבתחילה · עלון 490 · פרשת חיי שרה
תשובה:
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
כדי לחזק את לבו של אדם זה, נתבונן בפרשתנו. לאחר ששרה אמנו הלכה לעולמה, נעשה חושך גדול בעולם. שרה אמנו הייתה גדולה מאברהם בנביאות, ובאהלה היו נר, ברכה ועיסה וענן קשור על האהל. ושרה אמנו איננה. אליעזר הולך ומביא את רבקה, ילדה בת שלוש. כיצד יכולה ילדה קטנה כל כך להיכנס לנעליה של אשה בת מאה עשרים ושבע, הגדולה מאברהם בנביאות? היכן גדלה? מה ראתה? מה מושגיה, מה היא יודעת? כלום.
והתורה אומרת במפורש: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד, סז). ואומר רש"י: "ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".
איזה פלא. שרה – "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" – עברה תשעים שנה ללא ילדים, כמה דמעות, כמה תפילות וכמה אמונה, עברה עם אברהם אבינו את כל עשרת הניסיונות, והחזיקה מעמד כל ימיה באמונה ובנבואה. ותבוא ילדה בת שלוש, שראתה רק רוצחים וגנבים, ותיכנס לנעליים גדולות כל כך?
התשובה לכך עמוקה ונוגעת ללב, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". רבקה גדלה במקום שאין בו קדושה כלל – עבודה זרה, רמאים, רוצחים. ילדה קטנה עומדת בפרץ לבדה מול עוצמה כזו גדולה, ושומרת על עצמה – בעלת חסד, צדיקה, יראת שמיים, בדלה מכל סביבתה, מחברותיה ומכל מושגי אביה ואחיה. הדבר הזה מעלה את האדם לדרגות גבוהות כל כך.
שרה אמנו הייתה כל ימיה עם אברהם אבינו, הייתה לה דוגמה אישית, היה לה רב ומדריך, מי שדאג לה, ניחם וחיזק אותה. רבקה עומדת בלי כלום, בודדה, נושאת את דגל הקב"ה ונאבקת במידותיה בשיא הטומאה. וזה מה שהעלה את הילדה הקטנה על גבי מאה עשרים ושבע שנות עבודתה של שרה אמנו.
מכאן אנו מבינים מהו אדם ההולך נגד הזרם ונאמן לקב"ה. זיכני הקב"ה ללמד פעם במסגרת לבנות חוזרות בתשובה. הייתה שם בת אחת, שבורה מאוד. כשהגיעה הביתה לשבת, אביה היה זורק את הסידור שלה לפח. ערב שבת אחד התקשרה אליי: מה אעשה? אבי זרק את הסידור, ואני צריכה לעשות קידוש ואיני יודעת. אמרתי לה את הקידוש והיא רשמה. לאחר השבת סיפרה, שבשקט, בלי שאיש יראה, הוציאה כוס ופתק מן הכיס, קראה במהירות את הקידוש ושתתה, כאילו לא עשתה דבר.
אמרתי בסייעתא דשמיא: איני יודע אם בכל כדור הארץ היה לקב"ה נחת רוח גדולה יותר מאשר מילדה זו. יש משפחות שבליל שבת יושבות יחד שמחות ושרות זמירות, והיא יושבת לבדה עם האב שהיא רועדת מפניו, ועושה קידוש כזה. היא הצליחה אחר כך להתקדם, וכשנישאה הלכתי לראות את שידוכה – אי אפשר לתאר לאן הגיעה. בית של תורה, "בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך". כיצד מגיעים לכך? מתוך מסירות הנפש הזאת. כך טיפסה רבקה על גבי מאה עשרים ושבע מדרגות, והגיעה גם לדרגת נבואה, כמו שאמרה ליעקב: "עלי קללתך בני", ואומר התרגום שבנבואה אמרה זאת. ומהיכן זכתה לנבואה? משם, מבית בתואל ולבן, שבו נשארה נאמנה לקב"ה.
זו התשובה לאותו אדם המרגיש כסוס זקן הגורר את העגלה. אילו רק ידע את מעלתו – לאן הוא מביא את הקב"ה, כיצד הוא מקדש שם שמיים, וכיצד אומר הקב"ה בשמיים: ראו את בניי, כמה הם מתאמצים בשבילי – לא היה אומר את הדברים הללו. נקווה שבעקבות הדברים ימצא משמעות בדרכו, וירגיש כמה יקר הוא בעיני בוראו.