ויועצינו כבתחילה · עלון 490 · פרשת חיי שרה
שליחות אליעזר
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
עתה נבין את שאירע בין אברהם אבינו לאליעזר. נשמתה של רבקה הייתה נשמה גבוהה מאוד, טמונה עמוק בעמקי הקליפות והטומאה – בבית לבן ובתואל, רוצחים וגנבים, ששמו לפני אליעזר מאכל עם סם המוות. להוציא משם את הקדושה האחוזה בכוחות הטומאה הייתה משימה קשה ביותר, שהרי כתוב בספרים הקדושים שכוחות הטומאה יונקים מכוחות הקדושה שבתוכם, וזהו סוד השכינה בגלותה. לכן ידע אברהם אבינו שאינו הולך בעצמו, וקרא לאליעזר. הוא העמיד אותו בפני ניסיון נורא, כשאמר לו במתכוון בפניו: "אתה ארור". אליעזר רואה חושך בעיניו: אתה יכול להיות דומה לרבך, דולה ומשקה מתורתו, ראש ישיבה – ואתה ארור, ותמיד תעמוד מבחוץ. ואליעזר, כשהוא חש בתוכו את כוח הרע, את האגו והפגיעה, מרכין את ראשו ואומר: אם זהו רצון ה' שאהיה ארור, אעשה את שליחותי במקומו של ארור. אינו כועס ואינו נפגע, והולך לשליחות רבו בלב שלם, כשם שהיה קודם.
אומר השם משמואל: אליעזר שבר את כוח הרע שבתוכו ברמה נשגבה כל כך, שכאשר יצא לדרך קפצה לו הדרך, כי אפילו האדמה לא יכלה לשאת את קדושתו. הוא נכנס בגופו לגן עדן – כמה זכו לכך – ואף הפך מארור לברוך, כמו שאמר לו לבן: "בוא ברוך ה'". וכאשר הגיע לשם, הטבע קרס והטומאה קרסה. בתואל מת, לבן אינו יכול להזיק לו, ובפה מלא אומר כוח הטומאה: "מה' יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב". אליעזר שבר את כוח הרע בלבו, ולכן קרס כוח הרע שסבב את רבקה. זו הסיבה שאברהם אבינו שלח דווקא את אליעזר, והביא לתקרית רגע לפני יציאתו – כי ידע שאליעזר יעמוד בניסיון, וכשיעמוד בו, שום דבר לא יעמוד בפניו.