עלון מס' 490 · פר' חיי שרה תשפ"ז
ויועצינו כבתחילה · פרשת חיי שרה
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
שבירת הרע – "בני ברוך ואתה ארור"
בפרשתנו אנו קוראים על השליחות הגורלית של אליעזר – להביא אם לעם ישראל, אשה ליצחק אבינו. אברהם אבינו קורא לאליעזר, משביע אותו ושולח אותו לדרך שאינה פשוטה כלל. ונשאלת השאלה: מדוע לא קם אברהם אבינו בעצמו ללכת, לחפש ולבדוק, אלא מפקיד את השליחות הקדושה הזו בידי אליעזר?
ועוד, רגע לפני שאליעזר יוצא לדרך, מתרחשת ביניהם תקרית קשה. כאשר אומר לו אברהם אבינו שהוא שולח אותו להביא אשה ליצחק, פונה אליו אליעזר בלב פתוח – כמו שאמרו חז"ל, שבת הייתה לו: רבי, יש לי בת שלמדה אצלך, כלילת המעלות, צדיקה, החיה באווירה של תורה. וכי עכשיו תשלח אותי לחפש אצל עובדי עבודה זרה? מה כבר אוכל להביא לך משם? האם אין זה השידוך?
ואברהם אבינו משיב לו בתקיפות: אי אפשר לעשות שידוך בינינו. מדוע? "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך". אליעזר עומד ושומע את חרפתו, ומיד לאחר מכן שולח אותו אברהם אבינו להביא אשה ליצחק.
לכאורה היה על אברהם אבינו לומר לו: יש לי סיבה, בהזדמנות אדבר איתך – הרי מותר לשנות מפני השלום. מדוע תקיפות כזו, ממש בטרם יציאתו לדרך? הבה נחוש לרגע את גודל הרגע: אדם שומע שאומרים לו בפניו "אתה ארור". אין זה רק שידוך שאינו מתאים, או כפי שאומרים היום "זה לא השידוך". אתה ארור – אתה, ילדיך, נכדיך ונינייך, עד סוף כל הדורות. אינך יכול להתחתן עם התורה שאתה מלמד, אף שאתה "דולה ומשקה מתורת רבו".
הייתה זו פצצה גורלית, ולאחריה עוד שולח אברהם את אליעזר להביא את רבקה.
לשבור את הרע מבפנים
התשובה לכך מובאת מתוך דברי השם משמואל זצ"ל, והיא יסוד גדול ונפלא בעבודת ה'. כאשר אדם נתקל בקשיים בדרכי חייו, פירוש הדבר שיש מי שעומד כנגדו – כוחות הרע, כוחות הטומאה, ובמיוחד כאשר הוא הולך לדבר מצווה. אמרו חז"ל שאדם לא יאמר "עכשיו אני הולך להתפלל" או "ללמוד", משום שכוחות הרע מתנגדים לטוב, "גם את זה לעומת זה עשה האלוקים". "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" – ואין זה נוגע רק לאדם, אלא גם לזמן ולמצב מסוים.
לכן, כאשר אדם ניצב מול מחסומים בחייו, להילחם בהם אינו יכול, וגם הדבר מסוכן. אבל יש דרך אחרת, עמוקה ומרוממת: האדם מתכנס לתוך עצמו, ומוצא בתוכו חלק של כוח הרע. וכאשר הוא שובר אותו בתוכו, נשבר גם כוח הרע העומד מולו.
פעמים רבות, כאשר אדם יוצא למסע בחייו – שידוכים, חתונה ועוד – הוא נתקל בבעיה פנימית: קשיים, חרדות, פחדים, כעסים. הוא פוגש פתאום אנשים שאינם שמחים בהצלחתו, ולעיתים אף תוקעים מקלות בגלגלי העגלה. עליו לדעת שהקב"ה העניק לו את ההתמודדות הזו כהזדמנות, שעל ידי מלחמתו עם עצמו יסלול לעצמו דרך שאיש לא יוכל לעצור אותו בה. כוח הרע העומד מול האדם מקביל לכוח הרע שבתוכו.
כך אומר השפת אמת זצ"ל: יש שתי דרכים להגיע לפסגת החיים. האחת – "מי יעלה בהר ה'": עולים, מטפסים, נלחמים, מתמידים ואינם נשברים, ומגיעים בסייעתא דשמיא אל הפסגה. והשנייה – האדם מתכנס לתוך עצמו, עומד בניסיון גדול ושובר בתוכו את כוח הרע. אז הדרך כבר סלולה לפניו, והוא מגיע מהר הרבה יותר.
שליחות אליעזר
עתה נבין את שאירע בין אברהם אבינו לאליעזר. נשמתה של רבקה הייתה נשמה גבוהה מאוד, טמונה עמוק בעמקי הקליפות והטומאה – בבית לבן ובתואל, רוצחים וגנבים, ששמו לפני אליעזר מאכל עם סם המוות. להוציא משם את הקדושה האחוזה בכוחות הטומאה הייתה משימה קשה ביותר, שהרי כתוב בספרים הקדושים שכוחות הטומאה יונקים מכוחות הקדושה שבתוכם, וזהו סוד השכינה בגלותה. לכן ידע אברהם אבינו שאינו הולך בעצמו, וקרא לאליעזר. הוא העמיד אותו בפני ניסיון נורא, כשאמר לו במתכוון בפניו: "אתה ארור". אליעזר רואה חושך בעיניו: אתה יכול להיות דומה לרבך, דולה ומשקה מתורתו, ראש ישיבה – ואתה ארור, ותמיד תעמוד מבחוץ. ואליעזר, כשהוא חש בתוכו את כוח הרע, את האגו והפגיעה, מרכין את ראשו ואומר: אם זהו רצון ה' שאהיה ארור, אעשה את שליחותי במקומו של ארור. אינו כועס ואינו נפגע, והולך לשליחות רבו בלב שלם, כשם שהיה קודם.
אומר השם משמואל: אליעזר שבר את כוח הרע שבתוכו ברמה נשגבה כל כך, שכאשר יצא לדרך קפצה לו הדרך, כי אפילו האדמה לא יכלה לשאת את קדושתו. הוא נכנס בגופו לגן עדן – כמה זכו לכך – ואף הפך מארור לברוך, כמו שאמר לו לבן: "בוא ברוך ה'". וכאשר הגיע לשם, הטבע קרס והטומאה קרסה. בתואל מת, לבן אינו יכול להזיק לו, ובפה מלא אומר כוח הטומאה: "מה' יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב". אליעזר שבר את כוח הרע בלבו, ולכן קרס כוח הרע שסבב את רבקה. זו הסיבה שאברהם אבינו שלח דווקא את אליעזר, והביא לתקרית רגע לפני יציאתו – כי ידע שאליעזר יעמוד בניסיון, וכשיעמוד בו, שום דבר לא יעמוד בפניו.
אין עוד מלבדו
ומכאן לכל אחד מאיתנו. פעמים רבות כוח הרע עומד בפנינו ח"ו ומונע מאיתנו להגיע להצלחות שאנו מייחלים להן. והקב"ה, באהבתו, נותן לנו אפשרות במקום להילחם שנים ארוכות: הוא מעמיד אותנו בפני ניסיון – מישהו מפריע לנו, מכאיב לנו, מדבר עלינו. אם אנו מתכנסים בתוך עצמנו ושוברים את כוח הרע – אין אנו כועסים, מקפידים ועושים עסק, ויודעים ש"אין עוד מלבדו", ו"אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא" – הכל מתבטל, והדרך נפתחת, אומר השפת אמת. אם שברת זאת בפנים, אומר השם משמואל, שברת את כל מה שעומד לפניך.
אבל לצערנו איננו מודעים לכך. כשאנו עומדים בניסיונות, אנו מתחילים לכעוס, ויש מריבות והקפדות. לא שברנו דבר, אלא העצמנו ח"ו את כוח הרע שבתוכנו, וכוח הרע שמולנו מתחזק. ומאליעזר אנו למדים כמה עוצמה טמונה בהכנעה פנימית אחת: הוא הכניע את כוח הרע שבתוכו, וממילא הכניע את כוח הרע שסביבו. גם אנו, אם נזכה לכך, תיפתח לפנינו הדרך לישועה ולהצלחה.
שו"ת לפרשת "חיי שרה" – שאלה:
השאלה שלפנינו נשאלת על ידי אדם שגדל ברקע משפחתי שונה ממנו מאוד, מבחינה השקפתית ורוחנית. בני משפחתו אינם מקבלים אותו, ואף מזלזלים בו. עליו לעשות את העבודה לבדו, והוא חש בודד בעולם, אף שהוא שמח בדרכו ויודע שזו הדרך שעליו ללכת בה. לעיתים הוא מביט בחבריו ותמה: הם נולדו ברקע טוב כל כך, המקבל אותם ומגדל אותם כפי שחונכו, ואינם צריכים להיאבק על מעשיהם. והוא מרגיש כסוס זקן הסוחב עגלה כבדה לבדו, בלי מילה טובה ובלי מחמאה. הוא מקים בית וגורר עמו את המשפחה, והדבר קשה לו מאוד. ונפשו בשאלתו: מהו רצון ה' במצב הזה? האם באמת עליו להיות הסוס הסוחב את העגלה?
תשובה:
כדי לחזק את לבו של אדם זה, נתבונן בפרשתנו. לאחר ששרה אמנו הלכה לעולמה, נעשה חושך גדול בעולם. שרה אמנו הייתה גדולה מאברהם בנביאות, ובאהלה היו נר, ברכה ועיסה וענן קשור על האהל. ושרה אמנו איננה. אליעזר הולך ומביא את רבקה, ילדה בת שלוש. כיצד יכולה ילדה קטנה כל כך להיכנס לנעליה של אשה בת מאה עשרים ושבע, הגדולה מאברהם בנביאות? היכן גדלה? מה ראתה? מה מושגיה, מה היא יודעת? כלום.
והתורה אומרת במפורש: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד, סז). ואומר רש"י: "ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".
איזה פלא. שרה – "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" – עברה תשעים שנה ללא ילדים, כמה דמעות, כמה תפילות וכמה אמונה, עברה עם אברהם אבינו את כל עשרת הניסיונות, והחזיקה מעמד כל ימיה באמונה ובנבואה. ותבוא ילדה בת שלוש, שראתה רק רוצחים וגנבים, ותיכנס לנעליים גדולות כל כך?
התשובה לכך עמוקה ונוגעת ללב, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". רבקה גדלה במקום שאין בו קדושה כלל – עבודה זרה, רמאים, רוצחים. ילדה קטנה עומדת בפרץ לבדה מול עוצמה כזו גדולה, ושומרת על עצמה – בעלת חסד, צדיקה, יראת שמיים, בדלה מכל סביבתה, מחברותיה ומכל מושגי אביה ואחיה. הדבר הזה מעלה את האדם לדרגות גבוהות כל כך.
שרה אמנו הייתה כל ימיה עם אברהם אבינו, הייתה לה דוגמה אישית, היה לה רב ומדריך, מי שדאג לה, ניחם וחיזק אותה. רבקה עומדת בלי כלום, בודדה, נושאת את דגל הקב"ה ונאבקת במידותיה בשיא הטומאה. וזה מה שהעלה את הילדה הקטנה על גבי מאה עשרים ושבע שנות עבודתה של שרה אמנו.
מכאן אנו מבינים מהו אדם ההולך נגד הזרם ונאמן לקב"ה. זיכני הקב"ה ללמד פעם במסגרת לבנות חוזרות בתשובה. הייתה שם בת אחת, שבורה מאוד. כשהגיעה הביתה לשבת, אביה היה זורק את הסידור שלה לפח. ערב שבת אחד התקשרה אליי: מה אעשה? אבי זרק את הסידור, ואני צריכה לעשות קידוש ואיני יודעת. אמרתי לה את הקידוש והיא רשמה. לאחר השבת סיפרה, שבשקט, בלי שאיש יראה, הוציאה כוס ופתק מן הכיס, קראה במהירות את הקידוש ושתתה, כאילו לא עשתה דבר.
אמרתי בסייעתא דשמיא: איני יודע אם בכל כדור הארץ היה לקב"ה נחת רוח גדולה יותר מאשר מילדה זו. יש משפחות שבליל שבת יושבות יחד שמחות ושרות זמירות, והיא יושבת לבדה עם האב שהיא רועדת מפניו, ועושה קידוש כזה. היא הצליחה אחר כך להתקדם, וכשנישאה הלכתי לראות את שידוכה – אי אפשר לתאר לאן הגיעה. בית של תורה, "בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך". כיצד מגיעים לכך? מתוך מסירות הנפש הזאת. כך טיפסה רבקה על גבי מאה עשרים ושבע מדרגות, והגיעה גם לדרגת נבואה, כמו שאמרה ליעקב: "עלי קללתך בני", ואומר התרגום שבנבואה אמרה זאת. ומהיכן זכתה לנבואה? משם, מבית בתואל ולבן, שבו נשארה נאמנה לקב"ה.
זו התשובה לאותו אדם המרגיש כסוס זקן הגורר את העגלה. אילו רק ידע את מעלתו – לאן הוא מביא את הקב"ה, כיצד הוא מקדש שם שמיים, וכיצד אומר הקב"ה בשמיים: ראו את בניי, כמה הם מתאמצים בשבילי – לא היה אומר את הדברים הללו. נקווה שבעקבות הדברים ימצא משמעות בדרכו, וירגיש כמה יקר הוא בעיני בוראו.