ענני כבוד

חג הסוכות, זמן שמחתנו, הוא החג שמזוהה ביותר עם השמחה, שמחה של התחדשות. סוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות" - אחרי הניקיון והטיהור של הימים הנוראים, מתחילה שנה חדשה, שנה של התחדשות. טבע האדם הוא להמשיך בריטואל הקבוע, לכן אין די בסיסמאות של התחדשות, חייבים למצוא רעיונות וכיוונים חדשים, למצוא דרכים איך להתחדש.

גם בעצם מצוות סוכה, ביציאה מדירת הקבע לדירת הארעי, יש עניין סמלי של עזיבת המוכר והידוע לטובת התחלה חדשה. קשה מאוד להגיע למצב של התחדשות, כשאתה במקום המוכר, שבו נכשלת בעבר. הנתק והשינוי עוזרים לנו לבצע שינויים והתחלות חדשות.

נלמד דרכים וגישות ממצוות החג, איך להמשיך לשמור את פך השמן הטהור.

הסוכה, כידוע, היא זכר לענני הכבוד. לכאורה, מדוע נקראים הם בשם 'ענני כבוד'? היה מתאים יותר לקרוא להם ענני מיגון, מה עניין הכבוד לסיפור?!

התשובה היא: אפשר להתייחס לחיצים כאל משהו משפיל וכואב; איזה עם נרדף אנחנו, יורים עלינו, מנסים לפגוע בנו, יש לנו נס שד' שומר עלינו... אבל אפשר גם אחרת. אפשר לשווק זאת בצורה מכובדת; אנחנו העם הנבחר, אנחנו עם שהולך לקבל את התורה, ולכן עמי העולם מקנאים בנו וזו הסיבה שהם יורים עלינו. הכול נובע מקנאה ושנאה תהומית לעם עולם. לכן ההגנה לה אנו זוכים היא 'ענני כבוד', עננים שהמסמלים את המעמד המכובד שבו אנו נמצאים. אנחנו חייבים להשקיע המון, כדי להיבדל מזוהמת הרחוב.

אפשר לעשות זאת בצורה של: אסור-אסור, אין ברירה וכדו', אולם מענני הכבוד נלמד לשווק זאת בכבוד. נסביר לילדינו שכל ההגבלות הן עניין של כבוד, כבלי זהב של בני מלכים. אנחנו לא נסכים לקביעה של 'ככה זה הדור של היום', אלא נשמור על הגדרים והסייגים, אבל בעטיפה עדכנית של שיווק מכובד, תוך שדר של גאוות יחידה. אנחנו לא כמשפחות האדמה, אנחנו מיוחדים ושמורים.