לאורו נלך

מרן היה מחשיב מאוד את ענין זיכוי הרבים, והיה מקיים דבר זה בעצמו והיה מכתת רגליו כל ימיו לזכות את הרבים כל שיעור תורה שהציעו לרב למסור, היה הולך ואומר את השיעור, ולא רק בתקופה שהתפרסם מאוד, אלא אף בצעירותו לא היו מגיעים לשיעורים ציבור גדול, ומרן היה הולך ומוסר את השיעור.

ומעשה שהוזמן מרן למסור שיעור בעיר שדרות. ומרן היה בדרכו לשיעור, ומארגני השיעור הבינו שכלל הנראה כמעט ולא יהיו נוכחים בשיעור, לכן החלו מבקשים מכל עובר אורח שיואיל בטובו להיכנס לבית הכנסת על מנת שיהיה המון רב. אך עם כל זאת הדבר לא עלה בידם והיה בשיעור כמנין אנשים. כשהגיע מרן וראה שישנם רק מעטים, על כל זאת מסר שיעור מלא, כאילו נמצאים שם מאות.

כמו כן מסופר שפעם אחת ירד שלג בירושלים ומרן היה אצל חתנו בשכונת רמות שבירושלים. לחתן היה אמור להיות באותו זמן שיעור קבוע, מרן הציע שהוא עצמו ילך למסור את השיעור. חתנו הסביר למרן שמחמת השלג יתכן ולא יגיעו רבים לשיעור. מרן לא שת להפצרותיו והלך למסור את השיעור, שהשתתפו בו לבסוף בסך הכל חמשה אנשים!!!

מרן מסר את השיעור כרגיל כאילו ישנם עשרות אנשים בשיעור.

וכן ידוע המעשה כשמרן ישב שבעה על הרבנית, הקדימוהו בניו ושלחו את הרב הראשי דאז, הרה"ג אליהו בקשי דורון שליט"א, שיחליף את הרב. כשהגיע הזמן התכונן הרב ללכת שיעור, בניו הסבירו שכבר שלחו מחליף. שמע זאת הרב והצטער שמנעו ממנו לזכות את הרבים.

חינוך הבנים

כאיש חינוך נזהר מרן מאוד שלא להפגיש את בני ביתו הרכים, עם מי שאינם שומרים תורה ומצוות. ולכן כשהיו אירועים משפחתיים, של מי שאינם מדקדקים במצוות, נזהר מרן ללכת רק עם הרבנית ולא לקח עמו את ילדיו, שחס ושלום לא יספגו מהאווירה.

ומעין זה אף שלא היתה ברירה והיו תקופות שהיו גרים בין מי שאינם שומרים תורה ומצוות (כגון בפתח תקוה ועוד) מרן והרבנית נזהרו מאוד שילדיהם לא יתערבו עם בני השכנים לבל ילמדו חס ושלום ממעשיהם.

וכשהיה מרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א, בן שתים עשרה, מרן היה הרב הראשי בתל אביב, ושלח את בנו ללמוד בירושלים. בנו לא חזר במשך חודשיים לבית.

כל כך נזהר מרן ושמר שילדיו לא יחשפו לחינוך שאינו טהור.