מטמונים מהחג

"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"

בגמרא מסכת סוכה (דף כ"ח) דרשו חז"ל: "האזרח – להוציא את הנשים" – נשים פטורות ממצוות סוכה.

יש להבין – שאל הגאון רבי משה סופר, בעל ה"חתם סופר" – מדוע נשים פטורות ממצוות סוכה, והרי גם הן היו באותו הנס?

אלא – השיב ה"חתם סופר" – נאמר בפסוק: "בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ומובא בספר ה"רוקח" שבתחילה כתיב "בסכת" בכתיב חסר, ולאחר מכן נכתב "בסכות הושבתי" בכתיב מלא, כדי ללמדנו שבשני מיני סוכות ישבו: האחד סוכות של ענני כבוד, והסוג השני היו סוכות ממש שבהן ישבו בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג.

והנה – אמר ה"חתם סופר" – בענני כבוד לא היתה זו סוכה ממש אלא "סוכה תחת סוכה" שהרי בני ישראל היו באהליהם, וענני הכבוד סיככו ממעל, לכך נכתב בכתיב חסר, אולם במלחמות סיחון ועוג היו אלה סוכות ממש ולכך נכתב בפעם השנייה בכתיב מלא.

אלא שבמלחמות סיחון ועוג השתתפו רק הגברים הראויים למלחמה ואילו הנשים נשארו באהליהן במחנה.

זה מה שכתוב בתורה: "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" – להוציא את הנשים. "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" – בשני מיני סוכות. ובידיעה זו חייבים רק הגברים אשר ישבו בשני הסוכות ההן!

"סוכה הראויה לכל צרכי האדם"

אורח שהתארח בסוכותו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים", נוכח לדעת כי כאשר התכונן לשינה דקדק ה"חפץ חיים" ששולחן האוכל ישאר בתוך הסוכה.

רבי, תמה האורח – מדוע אינך מוציא השולחן, כדי שיהיה מקום ברווח? בכוונה תחילה אני משאיר את השולחן – השיב ה"חפץ חיים" – שכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' תר"מ): שאדם אשר בנה את סוכתו במקום שמצטער שם באכילה או בשתייה או בשינה, או שאי אפשר לו לעשות אחד מהם בסוכה, כגון, שמתיירא מלסטים או מגנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שלא מצטער בהם, משום שסוכה זו אינה כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו.

הרי לנו בפירוש – אמר ה"חפץ חיים" – שכאשר הסוכה אינה ראויה לכל צרכי האדם, אין יוצאים בה ידי חובת סוכה.

ואם כך – סיים ה"חפץ חיים" – כיון שרוב העולם אינן נוהגין לאכול ללא שולחן נחשבת סוכה בלא שולחן שאינה ראויה לאכילה.

סוכה כזו הראויה לשינה אך אינה ראויה לאכילה, אינו יוצא בה אף ידי חובת שינה!