וקראת לשבת עונג · עלון 861 · פרשת כי תצא
התדר היהודי (יד)
בהמשך לגליון קודם: איך יגיב מוסד הלימודים מול עמידת ההורים? ובכן, יש שני תרחישים אפשריים:
תרחיש אופטימי - אם ההורים ידעו לכבד את עצמם, ולעמוד על דעתם בצורה מכבדת אך אסרטיבית, יתכן שצוות המוסד יצטרף למעגל השיח החיובי, ויתחיל לבצע שיתופי פעולה עם ההורים, במקום 'להפעיל' את ההורים בצורה שגויה.
אך יש גם תרחיש פסימי - לפיו צוות המוסד יעמוד על דעתו, ואף ישלוף את 'נשק יום הדין': "אם אתם ההורים לא תצטרפו לאכיפה, יתכן שהתלמידה לא תוכל להמשיך ללמוד אצלנו"...
אז איך מגיבים מול 'איומי סילוק'? ראשית - אל תיכנעו לפחד. כי ברגע שתתנו ל'שד הפחד' לנהל אתכם, אתם תפעלו לא נכון. בדיוק הפוך. הרגיעו את עצמכם, עם המון אמונה ובטחון, ואמרו לעצמכם שמקסימום אם יהיה צורך תחפשו מוסד נוסף. שנית - התייעצו עם מומחים, והעניקו לבנכם/בתכם כל סיוע לו הם זקוקים. כך תדעו שעשיתם השתדלות מקסימלית. שלישית - אל תיכנסו לעמדת המתחנן בפתח. חוק טבע מס' 10286 קובע, כי אם אתם מתמסכנים, עלולים לדרוך עליכם. אדרבה, החזירו את גלגל האחריות לפתחו של המוסד. באמירה כזו: "אני סומך עליכם שתעשו כל מה שביכלתכם כדי להחזיק את בני/בתי. אם בכל זאת תגיעו למקסימום שלכם ולא תוכלו להחזיק אותו יותר - אזי נצטרך אכן לחפש עבורו/ה מוסד לימודים אחר". מנסיון, אם לא תהיו פחדנים, ולא תיכנסו לעמדת ה'לוזר', אזי צוות המוסד לא ימהר להוציא אותו/ה כל כך מהר.
ומה יהיה איתו/איתה? כל עוד אתם כהורים מצליחים לפתוח למתבגר/ת מרחב בחירה, הרי שבמרחב הזה מתאפשר לו לבחור, ללמוד מטעויות, לגדול ולצמוח.
זה המוסד וזהו זה? הורים רבים מתייחסים למוסד הלימודים של הילד כנתון קיים, 'ככה זה', על מעלותיו וחסרונותיו. במסר הבא נחשוף מימד חדש, ונגלה כי יש כאן מערכת יחסים הדדית, בה גם אתם ההורים משחקים תפקיד ראשי, ואם תשפרו את חלקכם במעגל, תקבלו משוב חיובי גם מהמוסד בתורו.