מטמונים מהפרשה

"ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך" (כג, ו).

יש להבין – שאל המגיד מדובנא – שהרי לכאורה אין כאן המקום לספר מה היה סופם של קללות בלעם, שהרי כאן מובאת רק הסיבה ש"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'"?

אמנם – תירץ המגיד – ניתן להבין את הדבר על פי משל: סוחר אחד שב מן היריד בלייפציג ועגלתו עמוסה סחורה לעייפה. בדרך הגיע אל מקום אחד, ובו גשר צר שהיה בחזקת סכנה, ומכיון שהיתה זו שעת לילה החליט הסוחר לא להסתכן וללון במקום, ולהמשיך בדרכו השכם. בבוקר השכם קם הסוחר וניגש לתת מספוא ותבן לסוסים, והנה כאשר נכנס אל האורווה ראה להפתעתו כי העגלה והסוסים נגנבו!... החל הסוחר לבכות בכי גדול על סחורתו היקרה ועל הסוסים היקרים והנאמנים שנגנבו... בלית ברירה שם הסוחר את שקו על שכמו ויצא אל הדרך רגלי... כאשר עבר הסוחר מרחק של שלוש פרסאות ראה לפתע עגלון אחד נוהג בעגלתו!

מיהר הסוחר והשיג את העגלון שהכיר את הסוחר, ומשום כך השיב את העגלה המלאה לבעליה ללא אומר ודברים. קיבל הסוחר את המושכות לידיו ללא אומר ודברים. כאשר ראה הגנב את טוב ליבו של הסוחר הרהיב עוז וביקש שכר על כך שהעביר את הסוסים והעגלה את הגשר המסוכן באשר טרחה רבה היתה כרוכה בכך...

כאשר שמע הסוחר כן הרים את ידו וסטר לגנב על לחיו!

גנב שכמותך! צעק הסוחר – האם לטובתי העברת את הסוסים בדרך קשה?! לא מיניה ולא מקצתיה! אתה עשית מעשה גניבה, והקב"ה ברחמיו השיב לי את ממוני, אולם לך לא מגיע פרס על כך!

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד – בלק שכר את בלעם שיקלל את ישראל, והקב"ה ברחמיו הפך את הקללות לברכות, ואם כן עלול בלעם לטעות ולבקש את שכרו שהרי על ידו באו הברכות לישראל.

על כן, מסיים הכתוב ומסביר "ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך" – לא על ידו של בלעם באו הברכות לישראל, אלא הקב"ה הפך אותן לברכות באהבתו את ישראל!

"ביומו תתן שכרו" (כד, טו).

ברשותו של הגאון רבי שאול בראך, אב"ד קאשוי, היו מספר ספרי תורה. פעם אחת מסר הרב את ספרי התורה שלו למגיה מומחה כדי שיגיה את הספרים ויתקנם במידת הצורך. נקב המגיה במחירה של המלאכה ורבי שאול הסכים. כעבור כמה שעות בא רבי שאול אל ביתו של המגיה ואמר, כי הוא מבקש לחזור בו מן ההסכם שסיכמו ביניהם, אלא הוא מבקש לשלם לו בכל יום על מספר השעות שעבד, כי בכך יוכל לקיים את המצוה של "ביומו תתן שכרו". הסכים האיש לתנאי החדש, ואכן בכל יום לפני תפילת מנחה היה האיש ניגש אל הרב ומקבל את שכרו.

כאשר סיים את עבודתו, חישבו ומצאו, כי לפי אופן שיטת תשלום זו, עלה שכרו פי ארבע מהסכום שסוכם בתחילה!