לאורו נלך

סיפר מו"ר מרן הראשון לציון הגאון הגדול רבינו יצחק יוסף שליט"א:

"באחד הימים הצטרפתי לאבי, מרן זצוק"ל, לנסיעה ארוכה מחוץ לעיר, ולשם כך נטלתי עמי מסכת כתובות כדי שנהגה בה בדרך, וכך ישבתי עם אבא במכונית ואני הייתי קורא מתוך הגמרא בקול רם, ואבא היה מקשיב לקריאתי והיה מעיר את הערותיו כדרכו של לימוד, והנה שמתי לב שבכל פעם שהייתי מפסיק את קריאתי, היה אבא ממשיך בעל פה מאותה נקודה שעצרתי, וכן היה גם בדברי הרש"י או התוספות…"

ובענין מסירות נפש לתורה של מרן, סיפר תלמיד חכם אחד שעבר צנתור בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, על עצמו:

"כשהתעוררתי מהצנתור, הייתי חלש מאד, שכבתי על המטה בבית החולים באפיסת כוחות נוראית.

כשנכנס הפרופסור לבקרני, הביט בי בתמיהה, ושאל: "איפה ספר הלימוד שלך?!", עניתי לו שתמו כל כוחותיי וכעת איני מסוגל אפילו לחשוב בלימוד, כל שכן שלא להחזיק בידי ספר…

נענה הפרופסור ואמר לי: "לפני שנה עבר כאן צנתור מרן הרב עובדיה יוסף, הוא מבוגר ממך בעשרות שנים, כשנכנסתי אליו לבדיקה זו, מיד אחרי הצנתור, הוא אחז ספר לימוד בידו והיה שקוע בו"…

כל מסכת חייו של מרן רבינו זצוקללה"ה, גדולתו בתורה עד היותו בקי בכל מכמני התורה, מהש"ס ועד הראשונים, ומהראשונים ועד האחרונים, ומהאחרונים ועד אחרוני דורנו, ונוסף על כל זה כתיבת עשרות חיבוריו הגדולים והמקיפים, וכתבי יד קודשו היקרים, ודרשותיו המופלאות בכל מקצועות התורה, מסעותיו הרבים בכל רחבי הארץ והעולם, מפעליו הכבירים ופעולותיו האדירות, הכל מכח זה שניצל את זמנו בצורה שאין לה אח ורע, בכל העוצמה, בקביעות ובנחישות, כל רגע ורגע ממש, השיגה ידו, והצליח לחולל בחייו מה שלא יוכלו לעשות אפילו אלף חכמים יחד!