זמן תשובה

חודש אלול זה זמן של תשובה ושברון לב. כל יהודי שיראת ה' נוגעת אל לבו, עוסק בתשובה ובמעשים טובים כדי להתכונן ליום הדין.

אבל ישנם גם כאלו שנופלים לייאוש חלילה. הם מרגישים שמאחר שהרבו לחטוא בחטאים כל כך גדולים ונוראים, ממילא התשובה לא נועדה עבורם. לחזור בתשובה, כך הם חושבים, זה רק לצדיקים. אבל אנשים כמונו, שהרבו לחטוא וללכת אחר תאוות הלב ועצלות הגוף, מה לנו ולחזרה בתשובה…. כמובן שדברים אלו דברי הבל ורעות רוח הם, ולא זו אף זו, יש בהם גם צד של כפירה רח"ל, כפי שנבאר בהמשך הדברים…

הגמרא בחגיגה (דף טו) מספרת על רבי מאיר שהיה מהלך בעקבות רבו, אחר, שהיה רוכב על הסוס בשבת ולומד תורה מפיו, וכשהגיעו לתחום שבת אמר לו אחר שיחזור לאחוריו כי הוא שיער את מספר פסיעות הסוס שכבר הגיעו לתחום שבת. אמר לו רבי מאיר אף אתה חזור בך, אולי גם אתה תפסיק לחלל שבת ותעשה תשובה. השיב לו אחר ולא כך אמרתי לך, שמעתי מאחורי הפרגוד שוב בנים שובבים חוץ מאחר… רבי מאיר כבר שמע מפי אחר שהוא שמע בעצמו מאחורי הפרגוד שאין לו כל דרך לחזור בתשובה, ובכל זאת הוא קורא לו חזור בך. הדבר צריך ביאור!

יש ווארט נורא של ה'בני יששכר' שבו הוא מבאר שהתורה אומרת "והיה אם שכוח תשכח את ה"א, והלכת אחרי אלהים אחרים והשתחווית להם… התורה מעידה במי שעובד עבודה זרה הולך אחרי אלוהים אחרים ומשתחווה להם וכו', מה העונש שלו, העידותי בכם כי אבוד תאבדון… למה? עקב לא תשמעון בקול ה' אלוקיכם…

לכאורה צריך להבין למה התורה מוסיפה את העניין של 'לא תשמעון', הרי מדובר כאן באדם שעבד עבודה זרה רח"ל….

אומר ה'בני יששכר' דבר נורא, שלפעמים אפשר לגרום לקב"ה נחת רוח גדולה מאוד מתוך מעשה של עבירה, ואפילו עבירה חמורה כמו עבודה זרה. איך? על ידי שחוזרים בתשובה שלמה. ובמיוחד כשהתורה מעידה בעובר העבירה שהוא יאבד מכל העולמות, ובכל זאת הוא לא נרתע וחוזר בתשובה לקב"ה, שומע בקול ה', זה נחת רוח גדולה מאוד להשי"ת.

סיפר לי פעם יהודי שהיה לו בבית ילד קטן שהפריע לישון בלילות, ופעם אחת הגדיל לעשות ובכה כל הלילה, עד שהאב לא יכול היה לתת שינה לעיניו, וממש התמלא כעס על הילד הקטן והמפונק. בצר לו פנה לפחות להתפלל ותיקין אם הוא אינו ישן בשעות אלו, ובשובו מהתפילה סר וזעף על בנו, ניגש אליו והילד שישב במיטת התינוק חייך אליו חיוך רחב ומתוק, כדרכם של תינוקות. "באותו הרגע", סיפר לי הרב, "כל הכעס שהיה לי נמוג כלא היה. החיוך שלו המיס את לבי ונתחדשה אהבתי אליו כאילו לא הייתי ער כל הלילה".

ואם האהבה של אב לבנו היא רק משל ודוגמה לאהבה שאוהב הקב"ה את ישראל שעליהם אמר 'בנים אתם לה"א', על אחת כמה וכמה שאנחנו צריכים רק לחייך אל הקב"ה, להראות לו שאנחנו אוהבים אותו וחפצים לעשות רצונו, ובתוך רגע הוא מקבל את תשובתנו בזרועות פתוחות כביכול. (דרשו)