"השיבה שופטינו"

״שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך״, כה נאה פרשה זו לראשיתו של חודש אלול! ומדוע? נסביר זאת במשלו הנאה של הרב ״עטרת חכמים״ זצ״ל.

אדם חלה במחלה מוזרה: מחלת הצחוק ובדיחות הדעת. בכל מעמד ובכל מצב מצא דבר מה מצחיק ומבדח, והיה פורץ בצחוק מהדהד. אנשים תמהו, רגזו, הוכיחו והוקיעו, והוא - אינו יכול להתאפק... זה הפריע לו, אך מה בידו לעשות. הלך לחכם אחד לשאול בעצתו.

אמר לו: ״ראה להשתתף במעמד של עצב ובכי, אולי תעורר ליבך לעצבון רוח, ותרפא מצחוקך״. שמע לעצתו. ראה מודעה על הספד תמרורים. הלך, וראה שכובעו של המספיד עקום ומקומט. פרץ בצחוק רם, וגורש מן האולם.

ראה מודעה על הלוויה. פנה והלך. שמע את איוושת דישדוש הרגליים ופרץ בצחוק רם. גערו בו ונמלט. הלך לבית הקברות, באשר הוא סוף כל האדם. מצא שם מצבות מצחיקות ושבחים מגוחכים. צחק ושב אל האיש החכם.

״צר לי״, אמר, ״אך לא נרפאתי מחוליי״...

אמר לו החכם: ״בוא עימי״. הלך עימו לבית בפאתי העיר, נקש על הדלת ונכנס. בא הלה אחריו, משועשע. שמע אנחה קורעת לב מפאת החדר, שם שכב אדם חולה והתייסר במכאוביו. סביבו ישבו בני משפחתו, ועיניהם טרוטות מדמעות ומחוסר שינה. ראה גם את הרופא מתאנח ופוכר ידיו בחוסר אונים.

גחן ולחש לאיש החכם: ״תמהני"...

"על מה אתה תמה״, השיבו בלחישה. אמר: ״איני תמה על החולה המתאנח. ודאי סובל הוא מחוליו. איני תמה על הקרובים הבוכים. הן קרובם הוא, וליבם נשבר בקירבם. אך זו לי הפעם הראשונה לראות רופא אומלל ומוכה יגון! הלא הורגל לראות חולים אנושים וגוססים, הורגל באסונות ובפגעים - אם יאנח עם כל חולה ויבכה על כל מקרה, לא יהיו לו די דמעות״...

שמע הרופא, נענה ואמר: ״אמת, מורגל אני לצרות ולמדווים, אבל אין חולה זה דומה לשאר החולים, כי אילם הוא ומשותק״.

״אומלל הוא״, הסכים המבקר, ״אבל ודאי ראית כבר צרות גדולות יותר"...

״אכן״, אישר הרופא, ״אבל, הלא תבין - חולה זה, כפי הנראה, אין מחלתו כה קשה, ניתנת היא לריפוי על נקלה. דא עקא, מתוך שאילם הוא, ומשותק, אינו יכול להצביע על מקום כאבו, על מקור מחלתו. נאנח הוא ונאנק, ואיננו יודעים על מה, וממילא איננו יכולים למצוא לו מזור ותרופה. ומשום כך, גם אם מחלתו קלה, עלול הוא למות ממנה באין איבחון ובאין תרופה״... או אז נאנח הלץ, ומזווית עינו התגלגלה לה דמעה...

כלפי מה הדברים אמורים?

כלפינו. מייחלים אנו בכל לב כי ״תכלה שנה וקיללותיה״. כה הרבה עוגמת נפש שבענו. פיגועים ותאונות, סבל ותלאה, קשיי בריאות ופרנסה. פטירת צדיקים. מעטים הדברים שהיו כשורה. ואנו מייחלים לשינוי לטובה. לרפואה, לרווחה, אושר ועושר. והם בהישג יד - אם רק נדע את התרופה, מה לשפר, איך להטיב דרך.

אבל לא נוכל לעשות זאת בלא הכוונה נאותה. אם לא נדע להצביע על נקודת התורפה. במה להשתפר ולהטיב דרך, להסיר מעלינו חרון אף ולזכות בחסדי שמים. וכדי להגיע לידיעות אלו, עלינו להשתתף בשיעורי תורה!

״שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" - עשה לך רב, בחר מורה דרך, וייפתחו לפניך שערי אורה! לשנה טובה ומבורכת, שנת מילוי כל משאלות הלב לטובה!