לאורו נלך

דרך כתיבת הספרים

מדברי מרן זצ"ל על דרך כתיבת ספריו: בספרי אני כותב למעלה את ההלכה, ולמטה אני מפלפל על כל דבר כדי למצוא את הנקודה האמיתית בהלכה זו, איני כותב סתם הלכה למעלה, כל מה שכתבתי למטה זו פועל ידי ממה שכתבתי במו ידי.

אנשים רעים, הוציאו לעז שמה שכתוב למעלה זה אני כתבתי, והמקורות שנכתבו למטה נכתבו על ידי אחרים. שקר וכזב! הכל אני כתבתי במו ידי, אין רשות לתקן אפילו אות אחת מבלי שישאלו אותי ויראו לי. אפילו טעות של דפוס אני צריך לראות, ואם צריך לתקן אני מתקן, אם לא, לא יתקן. כל מה שאני כותב זה בכתב ידי. יש לילות שאני יושב עד השעה שתיים בלילה כדי לברר את ההלכה, כך הוא בסתם לילות. השבוע הזה היתה לי הלכה מסובכת, ישבתי עד שעה ארבע כדי לברר אותה, במשך שעות ישבתי כדי לברר אותה.

זה לא הולך בנקל 'מותר - אסור', אנשים חושבים הרב הזה יודע הכל מותר או אסור.

לא כך, אנו יושבים וטורחים ומתייגעים, רואים את כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, והמסקנה יוצאת לאחר שלומדים הרבה בעיון. עכ"ד מרן זצ"ל.

"הוכח לחכם ויאהבך"

מעשה שהיה באחד מהכוללים החשובים בירושלים, שמידי ערב היתה תפילת ערבית מתעכבת מסיבות שונות, אחד האברכים שזמנו היה יקר לו, בראותו כך, החליט על דעת עצמו ויצא מהכולל לפני ערבית, וכך הנהיג לעצמו.

ראש הכולל, אשר הינו מקורב למרן מאד, ראה את מעשהו של האברך וביקש ממנו לחדול. אך הלה נשאר בדעתו, על כן החליט ראש הכולל לפנות למרן שידבר על לבו של האברך החשוב שיפסיק ממעשה זה. קרא מרן לאברך הנ"ל והושיבו לידו, וכשהוא טופח על פניו בחיבה אמר לו: "יודע אני, כי יש לך סיבה שאינך מתפלל בכולל תפילת ערבית, אך עליך לקחת בחשבון כי אתה מחשובי האברכים, ויש אברכים אחרים שעלולים גם הם ללמוד ממך, על ידי כך פעמים הרבה אין מנין לערבית בכולל, אנא השאר בכולל למרות האיחור!"

כמובן, שתוכחה זו אשר נאמרה ללא שמץ של נימת הקפדה פעלה את פעולתה, והכל שב להיות כבתחילה.

ומכאן ילמד האדם היאך להוכיח את חבירו בסבר פנים יפות, ואזי יקבל את תוכחתו.