"אתה החילות"

פרשתנו פותחת במלים: ״ואתחנן אל ה׳ כעת ההיא לאמר, ה׳ אלקים אתה החילות", וגו'. פירש הרב ״טל חיים" זצ״ל, שכך אמר משה רבינו: הכל יודעים שהכל תלוי בסיעתא דשמיא. האדם צריך לעשות את ההשתדלות, את הצעד הראשון, והשאר נתון בידי שמים. בזוהר הקדוש המליצו על כך את הכתוב: ״ואד יעלה מן הארץ, והשקה את כל פני האדמה״. מים מתאדים באוקיינוס, מתגבשים לעננים וממטירים גשמים. וסמלי הדבר: מלמטה פועלים, ואז ניתך השפע ממרום! וכך דרשו במדרש: ״כי ה׳ אלקיך ברכך״. יכול אפילו יושב בטל? תלמוד לומר: ״בכל מעשה ידיך״. אם עשה, הרי הוא מתברך. ואם לאו, אינו מתברך. כך הוא ברוחניות: ״פיתחו לי פתח כפיתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפיתחו של אולם״. ואמרו: ״אם ללצים - הוא יליץ, ולענווים - יתן חן. בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעין אותו״, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכך הוא גם בגשמיות.

האיכר חורש, זורע. וכי מה עשה? הניח את הגרעין בגומחה באדמה. הבורא יתברך ישיב רוח ויוריד גשם, יביא טללי ברכה ושמש מאירה. והארץ תתן את לשדה - מה היחס בין פעולת האדם, זריעת הגרעין, לבין פעולות הבורא יתברך?! ובכל זאת, לולא המעשה הקטן, לראשוני, לא היה הצמח צומח! חייב האדם לפעול את פעולתו - ולדעת את אפסותו, להכיר טובה לבוראו. כך הוא גם במשא ומתן. ״לא לחכמים לחם״. כמה רעיונות נפלאים הכזיבו, כמה אנשים מוכשרים החלידו, כמה עסקים מבטיחים כשלו. ולעומת זאת, כמה אנשים טיפשים עלו והצליחו, כמה עסקים אפורים שיגשגו. לעיתים רואים שתי חנויות זהות, זו בצד זו. שתי מאפיות, שלפתח האחת משתרך תור ארוך, והשניה משמימה...

אמנם, נכון, אילו האדם לא היה פותח את העסק, לא היה מצליח. אבל כלום יעלה על הדעת לזקוף את הצלחתו לכישרונו וליכולתו?!

משל למה הדבר דומה, למשל המובא ב״משלי שועלים״: מעשה באריה, שקרא לחמור להילוות אליו בצאתו לצידו. אמר החמור הטיפש בליבו: ״אכן, בחירה נבונה בחר מלך החיות. זקוק הוא לעזרתי, מה יעשה בלעדי!״ ואמר לארי: ״הנה אתן בקולי על החיות, והן תאלמנה דום״ ענה הארי: ״אדרבה, הראה כוחך!״

נער החמור נעירות עזות, והחיות חרדו. בא הארי וטרף טרף, דרסו ואכלו ושבע. גבה לב החמור, ואמר: ״ובכן, אדוני המלך, הודה על האמת: מה היית עושה בלעדי?!... אין זה הוגן שלך לבדך המלוכה. ראוי שנתחלק בה שווה בשווה...״

״שאלה טובה שאלת, מה אעשה בלעדך״, אמר האריה, ״מיד תקבל את התשובה״...

הנחית כפו על צואר החמור, ושבר את מפרקתו. ״מה אעשה בלעדך?!״ נהם על גווייתו, ״מה שעשיתי אתמול ומה שאעשה מחר״. כי המתבונן יודע, שלא זו בלבד שהבורא יתברך עושה תשעים ותשעה אחוזים, ואין לו לאדם אלא אחוז אחד בלבד - אלא יודע הוא שאחד מי״ג עיקרי האמונה, שהבורא יתברך ״עשה עושה ויעשה את כל המעשים״, כולם!

מה כוחו של האדם? על מה יתגאה - שהוא נטע את הגרעין? וכי הוא יצר את הגרעין שנטע? וכי הוא יצר את היד שנטעה את הגרעין, את המחשבה שהגתה את הרעיון, את הבריאות שאיפשרה את הנטיעה?... והמליצו על כך את הכתוב: ״אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים״. אני ראשון, יצרתי את כל התנאים המוקדמים. ואני אחרון, הבאתי את כל הסיוע לאחר מכן. ומבלעדי אין אלקים, באמצע...

זהו שאמר משה רבינו: ״ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא״ - לאחר חיים מלאי מעש ועתירי פעילות - ״ה׳ אלקים״, תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם - ״אתה החילות!״ אנו, אין אנו עושים מאומה, נס לא את ההתחלה. הכל, הכל, בסייעתא רשמיא. הכל בכוחך!

כי האמת היא, שהכל הוא בכח הבורא יתברך. ככתוב ״גם כל מעשינו פעלת לנו״. ובחסד ה׳ עלינו הוא מחשיב לנו את מצוותינו באילו היו מכוחינו ובפעולתנו. ככתוב: ״ולך ה׳ החסד, כי אתה תשלם לאיש - כמעשהו״, באילו היה זה המעשה שלו!...