התדר היהודי (ט)

כעת לשאלה בה פתחנו: האם אכיפת כללים מקלקלת את התדר היהודי?' התשובה: אם המוסד משפיל תלמידים, או מערבב דת עם תקנון - אזי הוא אכן מקלקל את התדר היהודי.

משום שכל ההסברים/עימותים/השפלות הנלויים למשמעת, מעוררים ריאקציות ומקלקלים להם את התדר היהודי הטבעי, זה שאמור לנווט אותם בשאלה מה ללבוש, ובכלל באיזו תרבות לחיות, גם עכשיו וגם בהמשך עד סוף החיים.

אך אם יאכפו את הכללים בצורה נקיה ונכונה - בס"ד יוכלו לפתח אצל התלמידים בשאר הזמן תדר יהודי משובח.

בגישה הישנה נהגו שמוסד מפעיל אכיפת כללים תוך כדי הסברה נמרצת למה זה חשוב לפי היהדות. אך המציאות היא שזה לא עובד, בשני החלקים: 1) התדר היהודי לא נקלט - כי אין אפשרות להנחיל אותו במצב של ויכוח, לחץ וכעס. 2) והכללים לא מקוימים ע"י התלמידים - כי הם יצאו ל'מלחמת דת' ויתעקשו על הפרינציפ.

ולכן אנו ממליצים על גישה חדשנית, שב"ה עובדת נהדר. והיא: לאכוף את הכללים בצורה יבשה, טכנית וענינית. והנימוק? 'כי אלו כללי המקום'. ובמקביל, יש אינספור הזדמנויות למוסד להנחיל בנחת את ההסברים, ואת רוח ונשמת הדברים, ולאט לאט זה יחלחל.

הבהרה - האם אני נגד הסברה של כללי התקנון? רבים שאלוני, האם אני סבור שאין להסביר לתלמידים/ות מה המקור או ההגיון שעומד מאחורי כללי המוסד.

התשובה היא: ממש לא! אני מאד בעד להסביר. כל השאלה היא - מתי?!

והתשובה: הזמן להסברה הוא בנפרד מזמן אכיפת הכללים.

לדוגמא: אפשר לקבוע שיעור מיוחד להסברת כללי המוסד, ולא להסביר בלחץ, אלא רק לנסות להסביר. מה ירגיע את המורה? התודעה הפנימית שלה, שהתלמידות חייבות לקיים את הכללים גם אם לא יבינו אותם.

או לדוגמא, המשגיח אומר לבחור: 'אסור להשמיע בישיבה שירים של 'דתיים'. הבחור: 'אבל מה רע בזה?'. המשגיח: 'אם תרצה הסבר, בשמחה, בהפסקת צהרים אתה מוזמן לשוחח עמי על הנושא, על כוס קפה. אבל בכל מקרה - הכלל הוא כלל, והוא מחייב את כולם'.