מה בין ידיעה להתבוננות

השבת מפטירין ב״חזון ישעיהו״. ידוע שעמדו להם לישראל מליון ומאתיים אלף נביאים, אך לא נכתבו אלא נבואות שנערכו לדורות. אף נבואה זו עבורינו נכתבה, ועלינו למצוא בה את עצמינו. ולדאבונינו, לא קשה הדבר.

״שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה׳ דיבר. בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי״. מה אמר להם הנביא, בשעתו? יש לכם מדינה, עצמאות, מלוכה. צבא, כלכלה, גדולה ורוממות - ואתם מפנים עורף למי שנתן לכם כל אלו!

והלאה: ״ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ישראל לא ידע, עמי לא התבונן". פירוש נפלא מצאנו בספר ״ראשי בשמים״ לגאון רבי חגיגה זוהר זצ״ל ממרוקו: במדרש אמרו רבותינו: מעשה ביהודי שהיתה לו פרה חורשת. כיון שהעני, מכרה לגוי אחד. לקחה הגוי וחרש עימה ששה ימים של חול. בשבת הוציאה שתחרוש עימו, ורבצה תחת העול. היה הולך ומכה אותה, והיא אינה זזה ממקומה.

הבין היהודי שרגילה היא לנוח בשבת, ואמר לו: ״בוא, ואני מעמידה״. בא ואמר לה באוזנה: ״פרה פרה! את יודעת, כשהיית ברשותי היית חורשת בימי החול ובשבת היית נינוחה. עכשיו שגרמו עוונותי ואת ברשות גוי, בבקשה ממך, עימדי וחירשי״. מיד עמדה וחרשה.

אמר לו אותו הגוי: ״אני מבקשך, טול פרתך, שכישפת אותה! איני מניחך עד שתאמר לי מה לחשת לה באוזנה! שאני נתייגעתי בה והכיתי אותה, ולא עמדה״! התחיל היהודי מפייסו ואומר לו: ״לא כשפים עשיתי, אלא כך וכך סחתי באוזנה ועמדה וחרשה!״

מיד נתיירא הגוי. אמר: ״ומה אם פרה, שאין לה לא דיבור ולא דעת, הכירה את בוראה - אני, שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת, איני הולך ומכיר את בוראי?״ מיד בא ונתגייר ולמד תורה, והיו קוראים שמו יונתן בן תורתא (בן הפרה), ועד היום רבותינו אומרים הלכה משמו! ועוד שנינו שרבי פינחס בן יאיר (חותנו של רבי שמעון בר יוחאי) הלך בשליחות מצוה. בערב הגיע לפונדק דרכים, והניח חמורו באורווה. הניחו לפניו שעורים, ולא אכל. העבירום בנפה לנקותם מפסולת, ולא אכל. אמר רבי פינחס בן יאיר: ״שמא אינם מעושרים?״ עישרום, ואכל. אמר להם: ״בהמה עניה זו הולכת לעשות רצון קונה, ואתם מאכילים אותה טבלים?״ ועל כך רומז הנביא: ״ידע שור קונהו״, כאותה פרה שידעה שאין לה לעשות מלאכה בשבת. ״וחמור אבוס בעליו״, כאותו חמור שידע שאין לאכול מאכל שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדת - ״ישראל לא ידע, עמי לא התבונן!״ גרועים היינו מבעלי חיים, איבדנו את הרתיעה הטבעית מן החטא!

וממשיך הנביא: ״עזבו את ה', ניאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור. על מה תוכו, עוד תוסיפו סרה. כל ראש לחולי, וכל לבב דווי״. וקשורים הדברים לנאמר לעיל: אבוי למי שמאבד את החוש הטבעי לעשיית הטוב ולהנזרות מרע, גרוע הוא משור וחמור היודעים קונם ואבוס בעליהם. ״ישראל, לא ידע״. מילא. אבל מדוע: ״עמי לא התבונן״?! הלא התבוננות במה שקורה, התבוננות במתרחש, תפקח את העיניים! הרי בסוף התוכחה הנוראה נאמר: ״וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות - ואמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה!״

וכאן, הרי רואים עין בעין כי כאשר עוזבים את ה׳ ומנאצים את קדוש ישראל, נלחמים בכל קודש ומכפישים בלא מעצורים, אזי: ״נזורו אחור״, נסוגים בכל השטחים, הביטחוני והמדיני והכלכלי. אזי השמים נעצרים והכינרת מצטמקת והמוביל הארצי מוכפש והחקלאות קורסת ודבר אינו מתנהל כשורה. ״על מה תוכו, עוד תוסיפו סרה? כל ראש לחלי וכל לבב דווי!״ למה לכם לסבול, קחו את גורלכם בידכם והטיבו את מצבכם! ״רחצו, הזכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני, חידלו הרע - אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו. ואם תמאנו ומריתם, חרב תאכלו״, רחמנא ליצלן. הפטרה אקטואלית כל כך, עם אפשרות תיקון וגאולה: ״ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה״!