הכר את עצמך

סיבות רבות ליציאה למלחמה. בדרך כלל, כבדות משקל הן. שהרי מלחמה דבר רציני היא. סכנת נפשות, והוצאותיה רבות. יש המבקשים לכבוש שטחים, יש הרוצים להשתלט על אוצרות טבע. יש הרוצים כבוד ושררה, יש המבקשים נקמה וגמול. בקצרה, תמיד יפעלו כאן הגורמים המוציאים את האדם מן העולם: הקנאה, התאווה או הכבוד. כמדומה, שמלחמת מדיין בפרשתנו חריגה ויוצאת דופן, אחת ויחידה בתולדות עולם. עם יצא למלחמה מסיבה אחת ויחידה: משום שביקשו להחטיאו! רק עם ישראל מסוגל לצאת למלחמה עקב כך. בדבר ה׳ יצאו, ועליו בטחו. צבא מועט כל כך גייסו, אלף לוחמים מכל שבט. לוחמים שאינם מאומנים. ושנים עשר אלף איש כבשו מדינה שלמה, הכריתו עם שלם, לקחו עשרות אלפי שבויים, ולא נפל מהם איש, כולם שבו בשלום! כך זה, כשה׳ עוזר. עם שובם, שלחו את המפקדים. בידם כל תכשיטי נשות מדיין. צמידים ורבידים, טבעות ועגילים. את הכל מבקשים הס להביא לאוצר בית ה׳. ״אמר להם משה לישראל: שמא חזרתם לקלקולכם הראשון?״ הביט בחשדנות על התרומה, חשש שמבקשת היא לכפר על חטא. אולי התירו רסן במלחמה, פרצו גדרי צניעות. חלילה, השיבו. ״אמרו לו: לא נפקד ממנו איש״. אחד לא סטה מדרך הישר. ״אמר להם: אם כן, כפרה למה? אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו. מיד: ונקרב את קרבן ה׳!״

אנשים מתייחסים בסלחנות להרהור אסור, ולגורמיו: ראיה, שמיעה. הבורא יתברך, יוצר האדם ומכיר כוחות נפשו, אינו סובר כך. אסר זאת עלינו באיסור לאו: ״לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״. להלכה, המסתכל כדי להתפעל מהראיה, עובר איסור מן התורה. ומדוע ההתייחסות המחמירה? נצטט אימרה של רבינו ה״חפץ חיים״ זע״ל, מימרה ובה שמונה מלים: ״מהו האדם?״ - נעצור כאן לרגע. נחשוב, מה היינו עונים על שאלה זו. מהו באמת האדם, מה תוכנו. איך היינו מגדירים, למעשה, את עצמנו.

נזכור, נותרו לנו שש מלים להגדרה זו. איך הייתי מגדיר את עצמי, את זולתי, את האנושות כולה, בשש מלים? נחשוב על שלוש תשובות, ונראה האם קלענו למטרה.

ותשובתו של ה״חפץ חיים״: ״מהו האדם - מה שהוא רואה, ומה שהוא שומע״. זה מה שבונה אותו, זה מה שיוצק את יסודותיו, זה מה שממלא אותו תוכן. ולא, אין המדובר באנשים שאינם חושבים, שאינם הוגים, שאינם יצירתיים. אבל גם הם, קולטים ופולטים. והגיגיהם ורעיונותיהם בבואת קליטתם. הוא שאמר הכתוב: ״שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך״. בתחילה האדם כבור, שממלאים אותו מן החוץ. לאחר מכן, נובע הוא כבאר, משלו. והשאלה: מה קלט, ממה הושפע, ומה השפע. לפיכך, את כל גדלותו של רבי יהושע בן חנניה, מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, ייחסו לאימו שהביאה עריסתו לבית המדרש, ״בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה״! לפיכך הורה מרן ה״חזון איש״ זצ״ל שאחד הדברים החשובים ביותר בגן הילדים - וגם בבית, כמובן - שעל הקיר יתנוססו תמונות של רבנים, גאונים וצדיקים. זה משפיע. ולא רק משפיע, אלא בונה, יוצק יסודות. ומעשה ביהודי שנפגע אנושות וזקוק היה לאישפוז ממושך במחלקה שיקומית. ערב הגיעו לשם הקדים מרן ה״אבי עזרי״ זצ״ל ושלח אחד ממקורביו להוודע באיזה חדר ישכון, להוריד את הפוסטרים שהתנוססו שם ולתלות תמונות רבנים. כדי שלא יבוא על ידי חורבן הנפש!

ומעתה, רצונך להכיר את עצמך, הראי לפניך: ערוך סקירה וסריקה, הזכר מה אתה רואה ומה אתה שומע, ותדע מי אתה. רואה אתה מניין לתפילה ושיעור תורה, רואה אתה צניעות, שומע קדיש וקדושה ודברי תורה ויראה, הרי עולמך לפניך, זה אתה. אבל רואה אתה פריעת גדרי צניעות, הן ברחובה של עיר, הן במלכודות התקשורת. שומע אתה לשון משתלחת וניבול פה. צר לומר, אבל אלה החומרים מהם מורכב עולמך, וכה חבל!

לפיכך, אלו שעולמם עולם תורה מאיר, יעמדו על המשמר בימי הקיץ ובתקופת החופשה. לבל ישובו, והם אנשים אחרים!...