התדר היהודי (ה)

נושאים ניטרליים

כדאי לדבר איתם גם סביב נושאים ניטרליים, שאינם קשורים ישירות אליהם. כשהמסר תיאורטי – הוא נכנס הרבה יותר טוב.

לדוגמא: נניח שנכנסתם לחתונה מסוימת, ולא רקדתם שם.

לאחר מכן הילדים אומרים: "איזה יפה היה".

והאב אומר: "נכון היה יפה, אבל לטעמי הבחורים רקדו בצורה לא יהודית. הרגליים המונפות אל על, התנועות החדות, משהו שם לא הריח לי יהודי".

והילדים שואלים: "אבל אומרים שזו ישיבה טובה ומבוקשת, אז איך זה יתכן"?

האב: "אינני יודע לענות על כך, אבל משהו בתוכי צועק שזה לא מרגיש לי יהודי". שיח כזה יאפשר להם לקלוט יותר את התדר היהודי, כי זה לא 'מאיים' עליהם באופן ישיר.

למה אנחנו מפסידים? כי אנחנו מתווכחים! בויכוח – אנחנו 'מוכרחים' לשכנע ולנצח היום. בויכוח – אנחנו לא נותנים מקום והקשבה לצד השני, אלא רק משמיעים את האמת שלנו. התוצאה = כולו הפסד. לעומת זאת בדיון – אנחנו לא לחוצים לנצח, רק רוצים את הזכות להשמיע את דעתנו. זה הכל. בדיון – אנחנו בהחלט נותנים הקשבה ומקום לצד השני, כי גם הוא רוצה להשמיע את דעתו.

ובקיצור, דיון זה החלפת דעות בין אנשים, כשכל צד שומע את רעהו, ומסביר לו יחד עם זאת, במה הוא סובר אחרת ממנו. והוא מוסיף: 'מותר לך לסבור אחרת ממני. זו דעתך, וזו דעתי, והכל טוב'. ובכן, הורים יקרים. אם תנהלו דיון עם המתבגרים, ותחליפו עמם דעות מתוך כבוד הדדי – בסופו של דבר הם יקלטו את התדר היהודי. ולמה? כי אתם לא באמת 'שווה בשווה'. ה"דעות" של הילדים - הם אוסף של דעות, רגשות, לחצים חברתיים, ויצרים שונים. כשכל אלו מתחלפים לפי עונות השנה והטרנדים השונים. ואילו הדעות שלכם – הן (יחסית) מוצקות, הגיוניות, מבוססות ואמיתיות.

בסופו של דבר, אם אתם דוברים אמת מספיק זמן, אזי "ניכרים דברי אמת"!