לאורו נלך

תעשה התעמלות...

אל מרן הגיע אורח מחו"ל לביקור קצר.

האורח אשר מרן מכירו ע"י תרומותיו הרבות למוסדות תורה, הגיע אל מרן אחרי תפילת שחרית, ולאחר ברכת "צפרא טבא", הוסיף מרן ואמר לו: "תעשה התעמלות ופעילות לחזק את גופך"...

הלה שהיה בריא וחסון לא יחס לדברי מרן משמעות מיוחדת, ולא שם לבו אליהם [אולי חשב שמרן למד במעלת שמירת הגוף ולכן אמר לו מרן להתחזק בזה]. והנה לא עברו ימים מועטים והלה קיבל התקף לב פתאומי...

או אז הבין למפרע שמרן צפה זאת מראש, ולכן הזהירו על שמירת בריאותו. כיום, הלה נמצא בשלבי החלמה ב"ה מהחולי אשר נפל עליו בפתע פתאום, ואשר יכול היה להמנע בזכות ראייתו הרחוקה של מרן.

וכבר דרשו חז"ל על הפסוק "ועלהו לא יבול", ששיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, במה נתכוין החכם שאמר כך או כך. ואם אדם יתבונן בדברי רבותיו אז יוכל לדעת מדבריהם חכמה עצה ותבונה, וממילא להינצל ממיני פורעניות המתרגשות לבוא לעולם.

בקיאות בשו"תים

באחד הימים נתעורר דיון הלכתי בענייני אישות באחד מבתי הדין לעדת בני אשכנז בירושלים, והדיינים ניסו למצוא איזה מקור בפוסקים למקרה הנידון לפניהם ולא מצאו.

אחד הדיינים הציע שיפנו אל מרן פוסק הדור זיע"א לשאול את פי קודשו בנידון, כי מסתמא דעתו בענין ברורה. אך שאר הדיינים דחו את הצעתו זו בטענה כי לא נאה שדיינים מכובדים ומפורסמים יבואו לשאול אודות מקורות בהלכה!

כעבור כמה ימים הזדמן לאחד מן הדיינים הללו להשתתף בחתונה שמרן זיע"א היה מסדר החופה וקידושין.

לאחר החופה, ניגש הדיין אל מרן זיע"א והציע בפניו את הנידון ההלכתי שמתחבט בו בית הדין.

מרן עמד וחשב כמה שניות, ולאחר מכן החל להרצות בפניו כמה וכמה שמות שו"תים שעוסקים ומדברים בענין שהגיע לפניהם, ואף הוסיף וציין לו את הסימנים והסעיפים במדויק.

מיותר לציין שהדיין היה נרעש ונדהם מגודל בקיאותו של מרן זיע"א.