לאורו נלך

לבם של ישראל

באייר תשס"ה, הגיע לארץ בחור מאירן, שלאחר תחנונים של שנים רבות, קבל הסכמה מהוריו לשהות בארץ ישראל זמן קצר.

תוכניתו היתה, שבחודש אב הוא כבר חוזר להוריו שבאירן, אלא שלאחר שדיבר עם קרוב משפחה, הוא אמר לו, שחבל שיחזור שוב לפרס מאחר שהוא באר"י, ועדיף לו שישאר באר"י וילמד בישיבה, אך ההצעה נדחתה בעיקר בשל הוריו שלא יסכימו לשמוע זאת.

לאחר דיונים הוחלט להתייעץ עם מרן, ודברי רבנו בודאי ישפיעו גם על הוריו להסכים.

כשנכנס הבחור לרבנו, שח לפניו את קורות חייו ואת ספקותיו.

רבנו האיר לו פנים ואמר לו: "חכינו לך שתבוא מפרס", ושאלו: "האם תשמע לי מה שאומר לך?" והבחור ענה כמובן בחיוב. ורבנו אמר לו: "מה יצא לך שתחזור, אולי יצא ממך רב שיודע לעשות השכבות, תישאר כאן בארץ ישראל, תלמד בישיבה טובה ותצליח ותתעלה במעלות התורה!".

ועוד הוסיף מרן ואמר לו, שהוא רוצה להיות איתו בקשר, ושהוא יבוא אצלו מידי חודש. וכך היה, בחור זה היה מגיע לרבנו מידי חודש בחודשו, ורבנו מתעניין בו בלימודיו בישיבה, ואיך הוא מסתדר, ובסוף כל פגישה היה אומר לו רבנו: "תבוא בחודש הבא".

תמיד הוא היה אומר לרבנו שההורים בוכים שהוא לא חוזר, אך רבנו המשיך לחזקו באומרו: "אל תחזור, אם תחזור זה לא יהיה לך טוב, תישאר כאן ותצליח". לאחר זמן ממושך, בפגישה הבאה, שוב התעניין בו רבנו כתמיד ולבסוף אמר לו: "תישאר בישיבה ותתחתן", ולא אמר לו שיבוא אצלו שוב.

מילים אלו היו בעצם ברכה עבורו לנישואין.

הבחור, שהוא כאמור, עולה חדש מפרס, לא ראה את עצמו נישא בזמן כל כך קצר, אך כך היה – וכחצי שנה לאחר מכן בא בקשרי שידוכין עם אשתו שתחי'.