עולם במעלות

"ריוח והצלה ליהודים ממקום אחר"

במגילת אסתר מתואר השיח בין מרדכי לאסתר, כאשר מרדכי ביקש ממנה לבוא אל המלך ולהתחנן בפניו על עמה, אסתר השיבה כי הצעד הזה כרוך בסכנת חיים, מרדכי השיב על כך: "כי אם החרש תחרישי" וגו', ואסתר הסכימה לבסוף וביקשה "לך כנוס את כל היהודים" וגו'.

האדמו"ר בעל 'נתיבות שלום' מסלונים זיע"א ביאר טענת אסתר בזו הדרך:

דעת אסתר היתה שבאופן טבעי אין כאן שום דרך להביא רווח והצלה, כי כל אשר יבוא אל המלך אחת דתו להמית. והגם שנס הוא למעלה מדרך הטבע, הרי לזה אינם ראויים, כי השתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אותו רשע. הוי אומר: אסתר ידעה אף היא שהקב"ה יכול לחולל נסים, אך סברה שאין בני ישראל ראויים לנס שכזה, מחמת מדרגתם הנחותה.

ולפי זה אולי אפשר להבין תשובת מרדכי. מרדכי טען, שאע"פ שאין בני ישראל ראויים לנס (והלא גם בימינו אנו, מחמת ירידת הדורות, לא נעשים לנו ניסים על-ידי שידוד מערכות הטבע, ואף אסור לנו להתפלל שייעשו לנו ניסים כאלה, כי תפילה כזו נקראת תפילת שוא) – עם כל זה הרבה דרכים למקום, גם בדרך הטבע, להושיע לבני ישראל, ואע"פ שאין נראה לעיני הבשר שום דרך על-פי הטבע להיוושע, הרי הקב"ה יכול לעשות נס שתבוא הישועה בדרך הטבע.

ולזה נתכוון מרדכי באמרו לאסתר: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – הקב"ה יכול גם יכול להציל את בניו ממקום אחר, בתוך מערכות הטבע, וכפי שאכן היה כל סיפור המגילה מתחילתו ועד סופו, הכל בדרך הטבע, שהרי אין אנו מוצאים בכל סיפור המגילה שום דבר שאי-אפשר להסבירו על-פי הטבע. דבר טבעי הוא שאחשוורוש יצוה להרוג את ושתי על שלא נענתה לבקשתו, ודבר טבעי הוא שתדד שנתו ושיבקש לפתוח את ספר הזכרונות. כולם דברים טבעיים הם, ורק מי שקורא את כל המגילה מתחילתה לסופה מבין שיד ה' עשתה כל זאת.

ולפי זה מבאר בעל 'נתיבות שלום', שמה שסיים מרדכי "ואת ובית אביך תאבדון", לא נתכוון לאמרו בניגון עצוב של יאוש ואבדון, אלא כפי שפירשו המפרשים שנתכוון לומר לה שכדי לזכות לנס בתוך דרך הטבע כנ"ל, עליה להיכנס לענין זה במסירות נפש, ודבר זה יעורר רחמי ה' להושיע את ישראל. ואף היא ענתה לעומתו "כאשר אבדתי אבדתי", דהיינו שאכן היא מוכנה ומזומנת למסור את נפשה ולעורר בכך רחמי שמים.

למדנו מזה לדידן, שכל הרוצה שהטבע יתנהג לטובתו, עליו לפעול כפי שפעלה אסתר, דהיינו לעשות את המוטל עליו במסירות נפש, וגם להתפלל לה' ולבטוח בו, וכפי שעשתה כן אסתר באמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים" וכו'.