פרשת הברכות

בפרשתנו מסופר שיצחק הגיע לגיל מאה עשרים ושלוש, ובזקנותו איבד את כח הראיה מכמה סיבות, ואחת מהן: כדי שיבוא יעקב ויקבל את הברכות. ומספר המדרש (פרקי דר''א פל''ב): כשהגיע ליל פסח קרא יצחק לבנו עשו הגדול ואמר לו: בני, זה הלילה כל העולם כולו אומרים הלל ואוצרות טללים נפתחים בזה הלילה, עשה לי מטעמים עד שאני בעודי ואברכך, אמר לו עשו: הנני! לשון ענוה וזריזות, ורוח הקודש משיבה ואומרת "אל תלחם את לחם רע עין", הוא ביקש מעשו שישחיז את חרבו וחציו, ילך לשדה, יצוד עבורו חיה טהורה, ישחט אותה כהלכה ויכין לו מטעמים, והזהירו שלא יביא לו מהגזל ומדברים שאינם כשרים על מנת שיוכל לברך אותו בשמחה לפני מותו, ולמה לא ביקש שיביא לו מהדיר? כדי שיטרח במצות כיבוד אב ואם, ובשכר המצווה יתכפרו עוונותיו. עשו הרשע הלך כמצות אביו, אך כוונתו הייתה שאם לא ימצא ציד בשדה - יגזול ממישהו ויביא לאביו (רש''י). מהות המטעמים: כתבו הרמב''ן ורבינו בחיי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות הנפש, ומתוך השמחה תחול עליו רוח הקודש, ועוד כי רצה יצחק להנות ממנו שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה, ואז יברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם (רמב''ן) ועוד שביקש מטעמים גופניים כי עתיד לברכו בדברים גופניים - טל השמיים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש ועל כן צריך שתהיה סיבת השמחה מאכל ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו. והנה זו דוגמת מה שאמרו חכמים (ר''ה טז.) מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן, ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, והכל מידה כנגד מידה כדי שתחול הברכה על אותו מין עצמו בשכר הבאה וניסוך (רבינו בחיי). רבקה מכינה את יעקב: רבקה שמעה את ציווי יצחק וידעה שמי שאמור לקבל את הברכות הוא יעקב, שהרי כך נאמר לה בנבואה עוד בעת שהייתה הרה, אך מאחר שידעה שיצחק אוהב את עשו ורוצה לברכו, הכינה תחבולה כדי שיעקב יקבל את הברכות הראויות דווקא לו.

היא קראה ליעקב ובקשה ממנו לשמוע בקולה, בהסבירה לו שבקיום דבריה יש כיבוד הורים וגם מימוש נבואה. ולכן עליו להקשיב לה ולקיים את דבריה [ה'אור החיים' הקדוש שואל מדוע לא סיפרה רבקה ליצחק את האמת על עשו שלא ראוי ליתן לו את הברכות, מבאר האור החיים משום איסור רכילות, אבל מה שגילתה ליעקב קיימה מצוה "לא תעמוד על דם רעך" מכאן לקח עצום! כמה האבות והאימהות היו מדקדקים במצות]. היא ציותה אותו להביא שני גדיי עזים מן הצאן [כיון שאותו היום היה ערב פסח, גדי אחד לקרבן פסח ומהגדי השני עשתה את המטעמים] ומהם הכינה את הסעודה, כדי שיקבל יעקב את הברכות.

יעקב אומר לאמו: "הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק, אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, והבאתי עלי קללה ולא ברכה", רבקה ענתה לו שאם יצחק יקלל אותו היא מוכנה שהקללה תחול עליה, ויש אומרים שהתכוונה לכך שהיא תדאג להסיר את הקללה.

יעקב הקשיב לאמו ועשה כמצוותה.

יעקב נכנס לאביו: רבקה הכינה מטעמים והלבישה את יעקב בבגדי עשו הנקיים והיפים – בגדי החמודות אשר היו של אדם הראשון ונלקחו מנמרוד, ולקחה את העורות של העזים, תפרה והלבישה על צווארו וידיו של יעקב בחלקים החלקים והגלויים ולוותה אותו עד החדר. באותה שעה, כותב המדרש (רבה סה, ט), שהיה ליבו של יעקב רפה כשעווה, וזימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים לאחזו שלא יפול.

מובא בזוהר הקדוש (קמג.) שבאותה שעה שנכנס יעקב ליקח את הברכות מאביו יצחק היה מתפלל ואומר (תהילים קכ, א) "שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה", שאז היה בצרה ובדוחק והיה מתיירא שמא יכירהו אביו". מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גיבור שנונים" – מה איכפת לו לנחש הרע שהביא קללות על העולם ומה הנאה יש לו בזה מעוון לשון הרע כמו שאמרו בגמרא (תענית ח). נחש נושך והורג ואין לו הנאה מכך שרימה את האדם וחוה והביא עליהם רעה ועל כל העולם, ולאחר מכן בא יעקב ונטל ממנו את הברכות.

יעקב נותן ליצחק לאכול: יעקב נכנס ואמר: "אבא". יצחק ענה: "כן, איזה בן מבני אתה?"

אמר יעקב: "אני עשו בכורך, קימתי מה שבקשת, קום תאכל ותברך אותי". יצחק התפלא ושאל: איך הצלחת לצוד כל כך מהר. ויעקב ענה: ה' המשגיח עליך הזמין לי ציד [ואמרו חכמים שאמר לו: אם לזיווגך בורא עולם דאג לך במהרה לאוכל שלך הוא לא יכול להביא לך במהרה], משפט זה העלה חשד אצל יצחק: ממתי עשו מזכיר שם שמים בדיבורו? לכן, ביקש מיעקב שיתקרב אליו על מנת שימשש אותו. לאחר שמישש אמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו ולא הכירו כי היו ידיו שעירות ויברכהו". יצחק אכל את הבשר, שתה את היין [תרגום יונתן: מובא שהזדמן ליעקב מלאך והביא לו יין המשומר מששת ימי בראשית, ובדעת זקנים כתב שהיה זה המלאך מיכאל, למפרשים שהיה זה ליל הסדר היין היה כדי לקיים מצות ארבע כוסות], ביקש יצחק שייגש אליו וינשק אותו לפני הברכה, יעקב ניגש ונישק את יצחק, ואף על פי שהריח שאמור לצאת מעורות העזים הוא ריח רע מאוד, ה' שלח ריח מגן עדן ויצחק התענג ואמר: "הריח שעליך דומה לריח של שדה תפוחים שה' בירך אותו בריח טוב".

הברכות שנתן יצחק ליעקב: וכך אמר לו: אם תלך בדרך ה', ה' יתן לך שפע של תבואות, פירות ויין. אתה תשלוט על כל בני משפחתך ויכנעו לפניך אויביך. מי שיקלל אותך – יקולל, ומי שיברך אותך – יבורך.

במדרש (פסיקתא רבתי כא ופרקי דר''א לב) מובא שיצחק בירך את יעקב בעשר ברכות, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, וכנגד עשרת הדיברות שבהם נתנה התורה:

א. שהפירות שבארצו יהיו מתוקים ויתרבו מהטל שיורד מן השמים.

ב. שארצו תגדל פירות שמנים.

ג. שיהיה לו רב דגן.

ד. שיהיה לו הרבה יין.

ה. שיעבדו אותו אומות העולם.

ו. שישתחוו לו לאומים [בני ישמעאל ובני קטורה].

ז. שיהיה אדון לאחיו [והם יהיו עבדיו].

ח. שישתחוו לו הצאצאים של אמו [בני עשו].

ט. שכל מי שיקלל אותו יהיה מקולל.

י. שכל מי שיברך אותו יהיה מבורך.

מדוע עשו התעכב כל כך? מובא במדרש (רבה סז, ב) שבורא עולם עיכב את עשו בכוונה, כדי שיספיק יעקב להתברך וליטול את שמגיע לו. כאשר הוא צד צבי בשדה וקשר אותו שלא יברח, בא מלאך ושחרר את הצבי. כך היה שוב ושוב. גם כשתפס עוף וכלא אותו, המלאך שחרר אותו וכן הלאה עד שהתייאש והחליט לעשות מעשה נורא! הוא תפס כלב, הרגו, וממנו הכין מטעמים לאביו יצחק [לכן מובן מה שהגמרא אומרת שלוחי מצוה אינן ניזוקים ואיך עשו ניזוק שלקחו לו את הברכות כיון שהביא כלב וזה לא היה ציוו של אביו שהרי הזהירו להביא לו רק חיה טהורה לכן הוא לא נקרא שליחות וניזוק (מהרח''ו)].

עשו נכנס לאביו: באותו רגע שיעקב יצא: "ויהי אך יצוא יצא יעקב ויבא עשו" [רבי שמעון בזוהר הקדוש אומר למה כתוב פעמיים יצוא יצא, אחד כנגד יעקב ואחד כנגד השכינה שיצאה איתו יחד]. נכנס עשו ואמר לאביו: "יקום אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך". שאל אותו יצחק מי אתה? אמר לו: "אני בנך בכרך עשו", "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד. ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו", כשהבין שזה יעקב אמר "גם ברוך יהיה". בזוהר הקדוש (קמד.) כתוב שלא היו ליצחק מיום שנברא פחד ואימה כאלו כמו שנפלו עליו עתה - "ויחרד חרדה גדולה עד מאוד" ואפילו בשעה שנעקד על גבי המזבח וראה את הסכין קרבה לעברו גם כן לא נחרד כל כך כאותה שעה שנכנס עשו וראה את גיהינום פתוחה מתחתיו. אז הבין שיעקב ראוי לברכות ולכן - "גם ברוך יהיה", והודה והסכים על הברכות שנתן ליעקב אחיו, ויש אומרים שבת קול יצאה מן השמים ואמרה "גם ברוך יהיה" כיון שיצחק רצה לקלל את יעקב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: יצחק, אתה עצמך אמרת - "אוררך ארור ומברכך ברוך". וממשיך הזוהר ואומר: בא וראה, כולם הודו והסכימו על הברכות של יעקב, עליונים ותחתונים ואפילו הס''מ שהוא חלק גורלו של עשו הסכים עליהם וברכו אותו, ולפי שהודה שרו של עשו על הברכות, דבר זה העלה את יעקב מעליו, שבשעה ששרו של עשו נלחם ביעקב ביקש לברכו וניצחו.

וכשאמר יצחק לעשו "ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל" – מבאר הזוהר הקדוש (קמד): אמר יצחק לעשו בתמיה וכי אתה יודע מי היה פה כשבירכתי את יעקב, והיינו שבאותה שעה עמדה השכינה שם כשבירך יצחק את יעקב והודתה לו על הברכות ולכן וודאי יתקיימו הברכות לפי שהקדוש ברוך הוא הודה עליהם.

הבכיה של עשו: "כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי", יצחק אמר לעשו שיעקב אחיו בא בחכמה ולקח את ברכתו, ענה לו עשו: "הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי". [מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ''ל כותב שכל מקום שכתוב בתורה "זה" הכוונה שהצביעו עליו כמו בשעה שהראה הקדוש ברוך הוא למשה את המנורה אמר "וזה מעשה המנורה" שהראה באצבעו על המנורה שיעשה אותה, וכן במחצית השקל הראה לו מטבע של אש ואמר לו "זה יתנו" והצביע לו, וכאן כתבו שעשו אמר ליצחק "ויעקבני זה פעמים", והכוונה שנשאר שם עדין הסיר שבו בישלה רבקה את האוכל ליצחק, אותו סיר לפני 48 שנים בישל יעקב עדשים במיתת אברהם ומכר לו בו את הבכורה, ועכשיו מצביע עשו על אותו סיר ואומר "ויעקבני זה פעמים", בסיר הזה הוא לקח לי את הבכורה ועכשיו את הברכות]. שאל עשו את יצחק: לא נשארה לך ברכה עבורי? ויצחק אמר: "מִניתי אותו אדון עליך, וכל מה שאתן לך יהיה שלו", עשו פרץ בבכי - "וישא עשו את קולו ויבך". [אמרו רבותינו שלוש דמעות נשרו מעיניו אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד נשארה תלייה בין עיניו, ואילו הייתה יורדת, לא היו ישראל נגאלים לעולם מתחת ידו, בשכר דמעות אלו קיבל עשו את הר שעיר שהוא מבורך בגשמים]. [השפתי צדיק (אות נא) כותב: נראה שמהשמים לא הורשה יצחק לברך את עשו אלא רק על ידי בכיה, כדברי חכמים (ב''מ נט) ששערי דמעה לא ננעלו ואפילו דמעותיו של עשו הרשע, ולכן מיד אחר שנשא עשו קולו ובכה, הסכימו לאלתר מן השמים לברכו].

הברכות שקיבל עשו: אחרי שהתחנן עשו ליצחק, ריחם עליו וברכו "משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל. ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך", יצחק בירך אותו שיגור בארץ בה מצוי הרבה טל של ברכה מהשמים, ויגדלו שם פירות שמנים זו ארץ איטליה. "ועל חרבך תחיה", שינצח במלחמות את האויבים שלו, וזאת בתנאי שלא יריב עם עם ישראל, וישתעבד לישראל כל זמן שלומדים תורה ומקיימים אותה, אבל כאשר יחלשו היהודים בלימוד תורה וקיומה חלילה, ויהיה לעשו צער על הגעת הברכות ליעקב, אז - "ופרקת עולו מעל צווארך", עשו יפסיק לעבוד את יעקב. עשו יעלה ויעקב ירד.

עשו רוצה לנקום ביעקב: עשו שנא את יעקב על לקיחת הברכות, ואמר בליבו שהוא ימתין שאביו ימות ואז הוא יהרוג את יעקב. עשו לא רצה לצער את אביו ולהרוג את יעקב בחיי אביו. רבקה התנבאה ברוח הקודש שעשו רוצה להרוג את יעקב והזהירה אותו וציותה עליו לברוח אל בית לבן אחיה בחרן, ולשהות שם עד שיירגע אחיו מכעסו.

קיום הברכות: מסופר בזוהר הקדוש (קמג:): רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא שאל את רבי אליעזר האם שמעת מאביך מדוע לא נתקיימו הברכות שבירך יצחק ליעקב ואותם הברכות שבירך לעשו נתקיימו?

אמר לו רבי אליעזר, כל אותם הברכות התקיימו וגם ברכות אחרות שהקדוש ברוך הוא בירך ליעקב נתקיימו אבל מיד בתחילת קבלת הברכות יעקב לקח הברכות מלמעלה כשבכך הוא עושה עיקר את העולם העליון ועשו לקח למטה מתאוות הבלי העולם.

ואחר שיעמוד מלך המשיח יקח יעקב הברכות למעלה ולמטה ועשו יהא נאבד מהכל ולא יהיה לו חלק ונחלה וזכיה בעולם כמו שכתוב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דיבר".

מדוע הוצרך יעקב לקבל את הברכות בעורמה? כאשר קוראים אנו פרשה מופלאה זו תפעם רוחנו, והתמיהה עולה מאיליה: הזהו "יעקב איש תם יושב אהלים" מדוע?! יעקב אבינו איש האמת צריך לבוא בעורמה כזו ולקחת את הברכות? מדוע רבקה לא מודיעה ליצחק מה שראתה בנבואה? מה טמון בפרשה עלומה זו?

הזוהר הקדוש מלמדנו ביאור נפלא ביותר בסוגיה זו:

שלשת האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, תיקנו את חטא אדם הראשון, כל אחד במימד שלו. מגלים לנו חכמינו זיכרונם לברכה שבעקבות אכילת אדם הראשון מעץ הדעת, הוא פגם בשלשה דברים - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. פגם עבודה זרה - על שהאמין לדברי הנחש - "והייתם כאלוקים", פגם שפיכות דמים - בחטאו נקנסה מיתה לכל באי עולם, ופגם גילוי עריות - הטיל הנחש זוהמה בחוה.

מסביר הזוהר הקדוש: אברהם אבינו תיקן פגם עבודה זרה במה שנכנס לתוך כבשן האש באור כשדים, ובמה ששבר את הפסלים של אביו.

יצחק אבינו - תיקן בניסיון העקידה את פגם שפיכות הדמים. יעקב אבינו - מיטתו שלימה, תיקן את פגם גילוי העריות. כיון שהשלים יעקב את תיקון אדם הראשון, הוא קיבל את דמות דיוקנו של אדם הראשון ואף היה דומה לו ביופיו (בבא בתרא נח.) הקדוש ברוך הוא בתחילה חפץ לברך את אדם הראשון בעשר ברכות, ואת חוה בעשר ברכות ואת הנחש בעשר ברכות, וכן רצה לברך את האדמה בתשע ברכות. אך בעקבות החטא, אדם נתקלל בעשר קללות, חוה בעשר קללות, הנחש בעשר קללות והאדמה בתשע קללות (פרקי דרבי אליעזר פרק י"ב) סה"כ 39 קללות כנגד ל"ט מלקויות שנותנים לאדם וכנגד ל"ט מלאכות שבת.

ציווי רבקה את יעקב כתיקון חוה: בפרשתנו אומרת רבקה ליעקב בנה - אתה תיקנת את אדם הראשון, עכשיו "ועתה בני שמע בקולי" עכשיו תשמע לאשר אני מצווה אותך ללכת לקחת את הברכות כמו שנצטוויתי בנבואה ובזה שתשמע בקולי יתוקן מה שאדם הראשון שמע בקול חוה: "כי שמעת בקול אשתך". אביך כעת הולך לתת את עשרת הברכות שהיו מגיעים לאדם הראשון מפי השם יתברך.

בא וראה כוחם של הברכות:

"ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ" כנגד - "ארורה האדמה בעבורך, וכנגד - בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך".

"ורוב דגן ותירוש" כנגד - "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה". "יעבדוך עמיך וישתחוו לך לאומים" כנגד - "בזעת אפיך תאכל לחם". כל הברכות שיצחק בירך את יעקב מכוונות כנגד הקללות שנתקלל אדם הראשון. [והם עשר ברכות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכנגד עשרת הדיברות שבהם ניתנה התורה]

יעקב מפחד לקבל את הברכות: אומרת לו רבקה אמנו - לך וקח את הברכות! היה יעקב הולך אנוס, כפוף ובוכה ופחד לקבל את הברכות (מדרש רבה כה). כאמור, יעקב אבינו מפחד ללכת ולקבל את הברכות! למה?! אמר יעקב - לאמו, כל ענין החטא בא על ידי שקר, הרי הנחש, בא ושיקר ופיתה את חוה כשאמר לה שמן העץ הזה אכל הקדוש ברוך הוא וברא עולמות, ולכן חוה אכלה מעץ הדעת והאכילה את האדם הראשון - הכל מבוסס על שקר! איך אני יכול לקבל ברכות בשקר?! "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה"! יעקב פחד לבוא לאביו בערמה שהרי בגלל השקר באו קללות ועכשיו מפחד שעל ידי מעשה של שקר ורמיה יבואו עליו חלילה קללות.

אומר הזוהר הקדוש: אמרה לו רבקה: "עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל" (תהלים יח, כז) דע לך, אם רוצים להוציא מהנחש, אין דרך אחרת אלא רק בדרך של שקר! במידה כנגד מידה - הוא גנב את הברכות בשקר, אנחנו נקבל את הברכות באותה צורה! ולכן היה חייב יעקב לבוא בערמה גדולה נגד נחש הקדמוני ולקחת את הברכות.

לכן כתוב על הנחש (תהילים קט, יז) "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו", כיון שהנחש אהב והביא את הקללה על העולם, עכשיו יבואו ויחולו על ראשו לפי שלא חפץ שאדם הראשון יתברך. עתה מתרחקות ממנו הברכות בכך שבא יעקב ולקח ממנו את שלו ולכן נשארו לו הקללות לדורי דורות. לפיכך אמרה רבקה ליעקב שלא יפחד: "עלי קללתך בני", ויש להבין מהו "עלי"? מסביר בספר "יד יוסף": עלי מוטל התפקיד לתקן את החטא הזה משום שכך הקדוש ברוך הוא אמר לי בנבואה.

מדוע בירך יצחק את יעקב מספק: כעת מובן הכל היטב: כשיעקב נכנס לקבל את הברכות מאביו, הסתפק יצחק אם זהו עשיו בנו הגדול ואמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו, ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשיו אחיו שעירות ויברכהו". לכאורה אם בקרבו של יצחק ישנו ספק בזהות המתברך, מדוע הוא מברך אותו, הוא יכל לשאול את רבקה?

אמר יצחק: "הקול קול יעקב" אני רואה שהעניין הזה של ה"קול", היינו החטא בשמיעת האדם לקול אשתו, תוקן. עכשיו אני שומע את קולו של יעקב. אני לא מתייחס לזה שהידיים ידי עשיו. אם הקול קול יעקב, החטא תוקן! וממילא אם החטא תוקן מגיעות לו הברכות!

הבגד שלבש יעקב היה הבגד של עשיו שגנב אותו מנמרוד והוא היה בגדו של אדם הראשון. הכתונת הזאת הייתה בביתו של יצחק אבינו 48 שנים. יעקב אבינו נמצא שם 63 שנים ולא היה ממנו ריח גן עדן ועכשיו כשלבשו יעקב נכנס עימו ריח גן עדן מהכתונת כדי להורות שחזר ונתקן חטאו של אדם הראשון כפי שהיה קודם החטא בגן עדן.

"וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'" (כז, כז) כשיעקב נכנס לקבל את הברכות מיצחק אביו, נכנס עמו ריח גן עדן. המקור לריח זה הוא הבגד שהלבישה רבקה את יעקב שהיה שייך לאדם הראשון, ובו נקלט ריח גן עדן (מדרש רבה בראשית סה, טז) ולכן אמר יצחק: "ראה ריח בני כריח שדה אשר בירכו ה'".

תיקון הריח בחטא אדם הראשון: בחטאו של אדם הראשון, חוש הריח היה החוש היחידי שלא נפגם, שהרי כל החושים הוזכרו בחטא אדם הראשון ובכולם היה בשימוש חוץ מבחוש הריח.

חוש הראיה - "ותרא האישה".

חוש המישוש - "ותיקח מפריו".

חוש הטעם - "ותאכל".

חוש השמיעה - "וישמעו את קול ה' ויתחבאו שניהם", "כי שמעת בקול אשתך". מה שאין כן חוש הריח שלא נפגם ולכן בכל החושים יש לעשו אחיזה, חוץ מחוש הריח ומכוח החוש הזה בירך יצחק את יעקב (מדשן ביתך בשם האדמו"ר מסוכטשוב).

[בפרשה הקודמת (פרשת חיי שרה כד, סג) מובא שיצחק יצא לשדה להתפלל ושם תיקן תפלת מנחה (רש''י שם) שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ושיחה היא תפלה. אומרים המפרשים שכשיצא יצחק להתפלל בשדה מן הסתם התפלל גם על זיווגו, שהרי באותו הזמן המתין לתוצאות שליחותו של אליעזר, ומיד אחר כך הגיע רבקה עם הגמלים. כשיעקב אבינו נכנס לקבל את ברכתו של יצחק אביו, אומר יצחק ליעקב: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'", הריח שאני מריח עכשיו הוא אותו ריח של התפלה שהתפללתי בשדה על זיווגי שממנו יצא בן צדיק כמותך ואני מריח עכשיו את אותו הריח, לכן מיד בירך אותו].

אף באחרית הימים יהיה לחוש הריח תפקיד משמעותי ביותר, שהרי נאמר על מלך המשיח: "והריחו ביראת ה'" (ישעיה יא) דהיינו בניגוד למבטינו השטחי על בני אדם, המשיח בדרגתו הגבוהה ידע מהותו וטיבו של כל אדם על ידי חוש הריח.