'אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים'! ספור מדהים

תפלה היא קשר לבורא עולם, הקדוש ברוך הוא מחכה לקשר הזה, ממתין שנפתח לו את הפתח.

בזהר הקדוש (חלק א', פרשת ויחי) מספר מעשה נורא: רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, אמר לחבריו: בואו ונגמל חסד עם הרמון שהיה מלא אכל - רבי יוסי דפקיעין נפטר ויש לעשות לו טהרה ותכריכים ולקבר אותו.

הלכו התנאים הקדושים לביתו של רבי יוסי, ובדלת עמדה ילדה קטנה ולא נתנה להם להכנס, שמעו התנאים קול בכי נורא של ילד ובקשו להכנס פנימה, אך הילדה אמרה כי אחיה אינו מסכים לזה בשום פנים ואפן. הציצו וראו את אחיה, ילד קטן, יתום טרי, שוכב על אביו המת - פיו על פיו, גופו על גופו - והוא בוכה ומצוח ואומר: רבונו של עולם, כתבת בתורתך 'שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך' - את אמנו כבר לקחת מאתנו לפני כמה שנים, איך לקחת את האבא לפני הילדים?! איך השארת אותי ואת אחותי לבד בעולם, בלי אבא שהיה לנו גם אב וגם אם? באותה שעה אמר רבי אלעזר לחבריו: איני יודע מה יהיה פה, אבל ודאי לי שיהיו כאן אותות ומופתים. אין דבר שיכול לעמד בפני דמעות כאלו! הילד המשיך לבכות, ולפתע הם שומעים את רבי יוסי קורא להם מתוך החדר!

כשנכנסו, מצאו אותו מלטף את בנו כשעיניו זולגות דמעות. פנה ואמר להם: דעו לכם, כבר הייתי בבית דין של מעלה, והכינו שם שלוש מאות כסאות, אך דמעותיו של בני העיפו את הכסאות ממקומם והורידו את נשמתי למטה.

לא יאמן! לא היה כאן אליהו או אלישע שהחיו מתים - כי אם דמעות של ילד קטן! זה כוחו של יהודי בתפלותיו!

את הספור הזה ספרתי בליל ראש השנה בבית כנסת. לאחר התפלה נגש אלי אחד המתפללים, איש הצלה, ואמר לי: 'אתה מספר ספור מלפני אלפים וחמש מאות שנה, אספר לך ספור מיום חמישי האחרון: 'קבלנו בקשר הודעה שיש רכב הפוך בין באר שבע לירחם. אני לא הייתי באזור ולא יכלתי לעשות דבר, אך חבר שלי שהיה ברכבו בקרבת מקום יחד עם ובנותיו, 'טס' לעזר. כשהגיע לשם מצאו רכב הפוך ובתוכו אשה, נראית במצב קשה מאוד. מבט קצר הבהיר לו שלא שיך אפלו לנסות להציל אותה... לידה ישב ילד כבן עשר, בריא ושלם, איש ההצלה תפס בילד בכוח והוציאו משם.

הילד נסה להתנגד, אך הוא הכניס אותו אל הרכב השני, בו שהו הבנות, והורה להן לשמר עליו שלא יזוז. 'אין שום טעם שהילד יראה את אמו הולכת מן העולם' אמר לבנותיו - 'זה ספור של עשר דקות בערך עד שהכל יסתים'...

'חזרתי אל הרכב השני כדי לראות אם בכל אפן אפשר לטפל בה', המשיך לספר. ראינו את מצבה ולא שיך היה לנסות אפלו. הסתכלנו עליה באין אונים, אלא שלפתע, ברכב השני, קלט הילד ההמום את משמעות הענין. הוא זנק החוצה, נגש אלי ובקש כפה. הוא עשה רשם של ילד רוסי מנתק לגמרי מיהדות, ומעט התבלבלתי מהבקשה הבלתי-צפויה. לא היתה לי כפה מיתרת, אך הבנות מצאו ברכב חתול של תינוק, וקשרו אותו לראשו... ואז הילד רץ, נעמד מול אמו הגוססת ופרץ בצרחות נוראיות: 'אמאאאאא!!!!! אין לי אבא, אני בן יחיד. אל תלכי לי מהעולם'!!!

'שני אנשי ההצלה שעסקו בעסוי לב לאמא שלו המשיכו בעבודה, הגם שזה היה נראה לריק. לא היה שום סימן להתאוששות, ולכלנו היה ברור שרופא שיגיע למקום יקבע את מותה. חלפו תשע דקות של צרחות כאלו, ואז אמר הילד: 'אמא, תעשי לי טובה, אם את חיה - תפתחי את העינים להראות לי את זה'. 'ואז, לנגד עינינו, התרחש נס בלתי יאמן: האשה, שכבר כמעט עטפנו אותה בסדין, פתחה זוג עינים ענקיות, הסתכלה ואחר כך עצמה אותן שוב'. 'למותר לצין שהמשכנו לעבד עליה במלוא המרץ, עד שפנו אותה לבית חולים. לא תמיד אני מתענין בשלום המטפלים שלי, אבל הפעם מכרח הייתי לדעת את ההמשך. ביום ראשון בצהרים נודע לי שהיא מאשפזת בבית החולים סורוקה בבאר שבע במצב בינוני. בינוני, שומע אתה?! לא אנוש, לא קשה אלא בינוני'!

צא וראה מה כוחן של דמעותיו של ילד יהודי! ['אוחילה לא-ל']