דבר העורך

לראש השנה כמה שמות: יום תרועה, זכרון תרועה (כשחל בשבת), יום הדין, ראש השנה, יום הזכרון. ומכל השמות הוא נקרא בתורה 'יום הזכרון'. שנאמר: "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכר". מובא בגמרא (ראש השנה ט"ז.): אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכר לכם עקדת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני.

יש להבין: מדוע בחרה התורה דוקא את השם הזה, ולא את השמות שאנו מרגלים בהם - 'ראש השנה' או 'יום הדין'? כדי להבין את עמק הענין, יש לתן דעת על פרט אחד החוזר שוב ושוב והוא פרשת העקידה - שש פעמים עקדת יצחק מזכרת בראש השנה, הראשונה, בקריאת התורה של יום ב' של ראש השנה, שהיא פרשת העקידה. השניה, אמרו בגמרא (מסכת ראש השנה כ"ו:), לתקע בשופר של איל, כדי להזכיר עקדת יצחק. ואף על פי שכל השופרות כשרים (מלבד של פרה), מעלה לתקע בשופר של איל. השלישית, שבקהלות בני ספרד נהגו לומר קדם התקיעות את הפיוט 'עת שערי רצון', שסובב סביב עקדת יצחק. והרביעית, נהגו לאכל ראש של כבש, כדברי השלחן ערוך (ארח חיים תקפ"ג) לסימן 'שנהיה לראש ולא לזנב', ולהזכיר אילו של יצחק. החמישית, כתב הרמ"א (שם): נהגו ללכת אל הנהר ולומר 'ותשליך במצלות ים כל חטאתם'. והקשה ה'משנה ברורה' מדוע הולכים אל הנהר ולא אל הים? אלא שבשעת העקידה התיסר אברהם אבינו מהיצר הרע, שנדמה לו כנהר, כמובא במדרש, שהלך אברהם בנהר והגיעו המים עד צוארו, ואמר 'הושיעה כי באו מים עד נפש'! ולזכר אותו נהר עושים תשליך בנהר. והתזכרת האחרונה לעקידה נמצאת בשיאה של תפלת מוסף - במלכויות, זכרונות ושופרות. שכן 'מלכויות' הוא עקר מהות היום - להמליך את הקדוש ברוך הוא בשופר, וזכרונות באו לחתימת הברכה: 'ועקדת יצחק היום לזרעו תזכר'. ומעתה יובן היטב מדוע כל מהות ראש השנה סובבת סביב פרשת העקידה. חז"ל מספרים לנו על דו-שיח מפעים שהיה בין הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו לאחר מעשה העקידה, בפיסקתא רבתי (פ"מ) אמרו, אמר אברהם אבינו להקדוש ברוך הוא: גלוי וידוע לפניך שהיה לי מה לומר לך בשעת צווי העקידה, שכן אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ועכשו אתה אומר לי 'והעלהו לעולה' - ולא היה לך מה להשיב! והוסיף אברהם אבינו לומר עוד משפט מפלא: ואף על פי כן, לא דברתי מאומה, אלא עשיתי את עצמי כחרש ואלם, שנאמר 'ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא אפתח פיו', ולכן מבקש אני שכשתדון את בני ביום הזה, למרות שהמקטרג יטען בחרון אף טענות קשות על בני - אל תשמע לדבריו! וזהו שנאמר: 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', והעמק במלה 'היום' הוא - 'היום הרת עולם' - הוא ראש השנה. ואכן הקדוש ברוך הוא הסכים לכך שלא ישמע לקטרוגי השטן. אמר לו אברהם: השבע לי! ונשבע לו הקדוש ברוך הוא שלא ישמע את המקטרג בראש השנה בכל הדורות כלם.

ולכן יום הדין הוא בתחלת החדש השביעי, וזאת כדי לסמל ולהזכיר את השבועה. וזו אף הסבה שבכל ראש השנה מזכירים שוב ושוב את השבועה המפלאה לה זכו עם ישראל לאחר הנסיון הגדול - עקדת יצחק.

מכאן, יהי רצון שבזכות מסירות הנפש יזכו ישראל להכתב בראש השנה בספרן של צדיקים.