ביקור חולים – מה עושים ומה אומרים

מה עיקר המצווה

התורה מספרת שהקב״ה ביקר את אברהם אחרי המילה, וחכמים למדו מכאן שגם אנחנו הולכים בדרכיו ומבקרים חולים. עיקר המצווה איננו עצם הנוכחות, אלא שלושה דברים: לבדוק אם החולה צריך משהו – עזרה בבית, קניות, שמירה על הילדים; לשמח אותו ולהקל על הבדידות; ולהתפלל עליו מתוך שראה את מצבו.

חז״ל אמרו שהמבקר חולה נוטל אחד משישים מחוליו. זה מבטא את הכוח של נוכחות אוהבת, ולא הבטחה רפואית.

מתי ואיך מבקרים

• מתאמים מראש עם החולה או המשפחה. לפעמים החולה עייף, אינו רוצה שיראו אותו כך, או זקוק למנוחה.
• בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלה) מובא שקרובים וחברים קרובים מבקרים מיד, ואחרים לאחר זמן מה; וכן שאין מבקרים בשעות שבהן החולה בדרך כלל זקוק לטיפול או למנוחה.
• לא מאריכים – לרוב ביקור קצר עדיף על ארוך.
• מכבדים את כללי בית החולים ואת פרטיות החולה. לא שואלים על פרטי האבחנה אם הוא לא מספר.
• יושבים בגובה החולה ולא מעליו, כשאפשר – כך מקובל, ויש בזה גם יחס של כבוד.

מה אומרים

• מדברים בנחת ומקשיבים יותר משמדברים.
• לא מספרים על מקרים קשים של אחרים, ולא נותנים עצות רפואיות או שמות של טיפולים. זה תפקידם של הרופאים.
• אפשר לדבר על דברים רגילים – משפחה, חדשות טובות, זיכרונות – לפי מה שהחולה רוצה.
• בסוף הביקור מברכים: ״המקום ירחם עליך בתוך שאר חולי ישראל״, או בלשון פשוטה – ״רפואה שלמה״. בשבת נוהגים לומר: ״שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא״.

תפילה על החולה

אפשר להתפלל על החולה בכל לשון, ונהוג להזכיר אותו בשמו ובשם אמו. רבים מוסיפים אותו בברכת ״רפאנו״ בתפילת העמידה, ובקריאת התורה נוהגים לומר ״מי שברך לחולים״. אפשר גם לקרוא תהילים – למשל לפי תהילים לרפואה. התפילה היא בקשה, ואין בה הבטחה.

לפני הביקור

1. מתקשרים לחולה או למשפחה ושואלים אם ומתי מתאים.
2. שואלים אם אפשר להביא משהו או לעזור במשהו.
3. מקפידים על כללי בית החולים, ולא מגיעים כשאתם עצמכם חולים.
4. אחרי הביקור – אם הבטחתם עזרה, מקיימים.

טעויות נפוצות

• להגיע בלי תיאום ולהישאר שעה ארוכה.
• לשאול שאלות על האבחנה ועל התחזית.
• לספר על ״מישהו שהיה לו אותו דבר״.
• להציע תרופות, דיאטות או טיפולים – זה לא תפקיד המבקר.
• לחשוב שאם אי אפשר לבקר פיזית, אין מצווה. טלפון ועזרה למשפחה הם חסד גדול.