ויקרא ו, יח

מַלֵל עִם אַהֲרֹן וְעִם בְּנוֹהִי לְמֵימָר דָא אוֹרַיְתָא דְחַטָאתָא בַּאֲתַר דִי תִתְנְכֵס עֲלָתָא תִּתְנְכֵס חַטָאתָא קֳדָם יְיָ קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא

מַלֵיל עִם אַהֲרן וְעִם בְּנוֹי לְמֵימָר דָא אוֹרַיְיתָא דְחַטָאתָא בְּאַתְרָא דְתִתְנְכֵס עֲלָתָא תִּתְנְכֵס חַטָאתָא קֳדָם יְיָ קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא

זאת תורת החטאת היה הצווי בסדר ויקרא עולה ומנחה וזבח השלמים והחטאת והאשם כי בתחילה דיבר בקרבנות הנדבה ואחרי כן בקרבנות החובה על חטא אבל בכאן היה הביאור לעולה ולמנחה ואח"כ בחטאת ואשם כי רצה לבאר דיני קדשי קדשים כי המשפט אחד להם כמו שאמר במנחה (ויקרא ו׳:י׳) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם ואחרי כן יבאר דין קדשים קלים והנה יחדש בפרשה זו דברים רבים "זאת תורת החטאת" תורה אחת לכל החטאות שאף חטאות הפנימיות דמן טעון כיבוס יכול אף חטאת העוף תלמוד לומר זאת ואמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' שכל החטאות לא תהא שחיטתן אלא בצפון (שם מח) לפי שלא נאמר כן בפרשת ויקרא אלא בחטאת נשיא (ד כד) ויחיד (ד כט) וכאן נתרבו כולן חטאות הצבור וחטאות הפנימיות עוד דרשו (תורת כהנים פרשה ג ב) "קדש קדשים" לרבות שלמי הצבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון לפי שבכל קדשי הקדשים הטעין צפון "הוא" פרט לתודה ואיל נזיר ועוד נתן עתה בשר החטאות לבני אהרן (ויקרא ו׳:כ״ב) וצוה שיאכלוה בחצר אהל מועד (ויקרא ו׳:י״ט) הזכרים מהן ולא בנות אהרן וחידש דינין הרבה בנבלעים מן החטאת (ויקרא ו׳:כ׳-כ״א):

קדש קדשים. כי הוא כאחד הקדשים:

והזכיר תורה בחטאת, ואמר שאותו החטאת, אשר לכובד ענינו לא יכופר זולתי בהכנס דמו אל הקדש פנימה לא תהיה בו כפרה באכילת כהנים כשאר חטאות אבל תהיה בשרפתו.

זאת תורת החטאת. וקראה קדש קדשים כמנחה, וכן תורת האשם שהזכיר אחריה קראה קדש קדשים. וזהו סדור הפרשיות, הזכיר תחלה פרשת עולה ואחריה פרשת מנחה ואחריה פרשת חטאת ואחריה פרשת אשם וקראם קדש קדשים, והוא שאמר הכתוב אחר סדור הפרשיות זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, ורצה לבאר תחלה דיני קדשי קדשים כי משפט אחד להם ואח"כ יבאר דיני קדשים קלים כגון שלמים ותודה.

במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. והעולה שחיטתה בצפון והיא באה על הרהור הלב כמו שנאמר למעלה, וכדי שלא יבוש החוטא הזהיר הכתוב כי קרבן חטאת הבא על חטא המעשה שישחט באותו מקום עצמו שהעולה נשחטת, כדי שלא ירגישו בני אדם בזה שמביא קרבנו אם חטא בהרהור או במעשה.

במקום אשר תשחט העלה אהדריה קרא ע״י שלא פי׳ למעלה בכל החטאות ששחיטתן במקום שחיטת העולה.

זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת העולה שחיטתה בצפון וכן החטאת וזה לפי שלא יכלם החוטא במעשה ולא ידעו בני אדם אם חטא בהרהור או במעשה שאם ישחט החטאת במקום זולת העולה ידעו כל הרואים שחטא במעשה והתורה חסה על כבודן של בני אדם אף על החוטאים:

במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. המפרשים אמרו כדי לכסות על החוטאים כי יאמרו שעולה הוא מקריב, וזה טעם חלוש שהרי עכ"פ נגלה עונו כשיראו שאינו מקריבו כליל לעולה, ועוד שהרי העולה זכר וחטאת נקיבה, והנה בענין העולה י"א שבאה על הרהור עבירה וי"א שהעולה מן אותן קרבנות אשר בלי עון ירוצון (תהלים נט ה). והנה לאומרים שיש בעולה צד כפרת חטא טעמו של דבר כי הלב המונח בצד שמאל סבה לכל חטא כי הלב חומד וכלי המעשה גומרין ע"כ שחיטת שניהם בצפון, להורות כי לב הותל הטהו (ישעיה מד כ) ומצפון תפתח הרעה (ירמיה א יד) ולאומרים שאין העולה באה כ"א דורון וראייתם ממ"ש (תהלים סו יג) אבוא ביתך בעולות, נוכל לומר כי החוטא אחר שנתן אל לבו לשוב בתשובה ולהביא חטאת לכפרה מאז הוא מרוצה וקרבנו מרוצה לפני הש"י כאילו הקריב עולה המעולה שבכל הקרבנות.

אשר תשחט העולה וגו׳. היינו בצפון. והיה ראוי יותר לפרש בצפון המזבח תשחט החטאת. ולא לתלות החטאת בעולה. מכאן פירשו בירושלמי יבמות פ׳ הערל ה״ג שטעם על מה בא הצווי שתשחט החטאת בצפון דוקא. משום שלא לפרסם את החוטאים. ובזה שתשחט בצפון יהיה נראה שהוא עולה:

קדש קדשים היא. מסדר הלשון משמע שהוא ג״כ טעם שהיא נשחטת בצפון כמו עולה משום שהיא קודש קדשים ממילא מוכח מזה דגם בבקר טעון צפון כדעת חז״ל: