ויקרא ה, יב

חטאת הוא. נקמצה ונקטרה לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה:

וְיַיְתִנַהּ לְוַת כַּהֲנָא וְיִקְמוֹץ כַּהֲנָא מִנַהּ מְלֵי קֻמְצֵהּ יָת אִדְכַּרְתַּהּ וְיַסֵק לְמַדְבְּחָא עַל קֻרְבָּנַיָא דַיְיָ חַטָאתָא הִיא

וְיַיְתִינָהּ לְוַת כַּהֲנָא וְיִקְמוֹץ כַּהֲנָא מִינָהּ מְלֵי קוֹמְצֵיהּ יַת שְׁבַח אַדְכַּרְתָּא וְיִסַק לְמַדְבְּחָא עַל קוּרְבָּנַיָא דַיְיָ חַטָאתָא הוּא

קמצו את אזכרתה. הקומץ הוא האזכרה. ולא כמו מנחת נדבה שביארנו בשם הספרא דגם גוף המנחה הוא אזכרה. משא״כ כאן רק הקומץ הוא אזכרה שעומד תחת הדם:

י פירוש כגון שאם הביאו מתחילה לשם מנחת מחבת ובעת הקמיצה קמצה לשם מנחת מרחשת או להיפך. ומה שחזר וכתבו פה מפני שזו היא מנחה ואותן דלעיל הן בהמה ועוף ולא ראי זה כראי זה: