ויקרא ה, יא

כי חטאת הוא. ואין בדין שיהא קרבנו מהדר:

וְאִם לָא תַדְבֵּק יְדֵהּ לְתַרְתֵּין שַׁפְנִינִין אוֹ לִתְרֵין בְּנֵי יוֹנָה וְיַיְתִי יָת קֻרְבָּנֵהּ דִי חָב חַד מִן עַסְרָא בִתְלַת סְאִין סֻלְתָּא לְחַטָּאתָא לָא יְשַׁוִי עֲלַהּ מִשְׁחָא וְלָא יִתֵּן עֲלַהּ לְבֻנְתָּא אֲרֵי חַטָאתָא הִיא

וְאִין לָא תֶאֱרַע יְדֵיהּ כְּמֵיסַת לְמַיְיתָיָא תְּרֵין שַׁפְנִינִין רַבְרְבִין אוֹ תְּרֵין גוֹזָלִין בְּנֵי יוֹנַיָא וְיַיְתֵי יַת קוּרְבָּנֵיהּ דְחַב חַד מִן עַשְרָא בִּתְלַת סְאִין סְמִידָא לְחַטָאתָא לָא יִשְׁוֵי עֲלָהּ מִשְׁחָא וְלָא יִתֵּן עֲלָהּ לְבוֹנְתָּא אֲרוּם חַטָאתָא הוּא

עשירת האיפה. מאכל לאיש אחד ביום אחד:

עשירת האיפה אעפ״י שהיא בדלי דלות דיו בכך הואיל ויש ממנה הקומץ אכילה למזבח והנותר אכילה לכהן. חביבה מצוה זו בשעתה שאין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה. וכן בערכין נותן סלע מיד ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים.

כי חטאת היא בדין הוא שתהא חטאת טעונה נסכים שלא יהא חוטא נשכר ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר אבל חטאת ואשם של מצורע שאינן באין על חטא דהא איכפר ליה בנגיעה ואינן באין אלא לאכשורי גברא טעונין הם נסכים כמו שדרשו רבותינו ז״ל בסוטה בפרק המקנא.

והביא את קרבנו אשר חטא. בעשיר ודל כתיב את אשמו דמשמעו כת״א חובתי׳ דחב ובדלי דלות כתיב קרבנו אשר חטא. דבעשיר כל הכפרה הוא הקרבן ובלא הקרבן היה חייב בשלמות. אבל דלי דלות דקדוקי עניות מכפר הרבה ורק מכ״מ חייב קרבן. ומש״ה כתיב שם וכפר עליו הכהן מחטאתו. וכאן כתיב על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה. וכבר דרשו ע״ז בת״כ. ולפי דברינו שמה הקרבן מכפר על עיקר העון ולא על הכל והיינו מחטאתו אבל כאן הקרבן מצטרף לשיח העני כי יעטף על הקרבן מש״ה מכפר הכל. וגם לא נשאר בידו כ״א זה העון ושארי חטאותיו כבר נתכפר: