ויקרא ד, כה

ואת דמו. שירי הדם:

וְיִסַב כַּהֲנָא מִדְמָא דְחַטָּאתָא בְּאֶצְבְּעֵהּ וְיִתֵּן עַל קַרְנַת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא וְיָת דְמֵהּ יֵשׁוֹד לִיסוֹדָא לְמַדְבְּחָא דַעֲלָתָא

וְיִסַב כַּהֲנָא מִן אַדְמָא דְחַטָאתָא בְּאֶצְבְּעֵיהּ וְיִתֵּן עַל קַרְנַת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא וְיַת אַדְמֵיהּ יֵישׁוֹד לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא דַעֲלָתָא

ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה הוא הנזכר אבל דרך הלשון להזכיר השם במקום הידיעה וכן וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר (ויקרא ד׳:ד׳) ולרבותינו בהם מדרשים כי תורת ה' תמימה אין בה חסר ויתר:

מזבח העולה - החיצון ולא הפנימית כמשיח וציבור.

קרנת מזבח העלה כהן משיח וצבור דמקרבי וחשיבי קמי קודשא בריך הוא דם כפרתן קרב לפנים על הפרכת ועל מזבח הזהב. וסרחונו דחק לשרוף חטאתו חוץ לשלש מחנות לפי גדלן ענשן. נשיא ויחיד דלא מקרבי ולא חשיבי כל כך דם כפרתם ואימורי חטאתם על מזבח החיצון והבשר נאכל.

ס לא כל דמו שכבר נתן ממנו על קרנות המזבח: