ויקרא כו, ח

ורדפו מכם. מן החלשים שבכם, ולא מן הגבורים שבכם:

חמשה מאה ומאה מכם רבבה. וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדפו, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרבין העושין את התורה:

ונפלו איביכם וגו'. שיהיו נופלין לפניכם שלא כדרך הארץ:

וְיִרְדְפוּן מִנְכוֹן חַמְשָׁא מְאָה וּמְאָה מִנְכוֹן לְרִבּוֹתָא יֵיעִירְקוּן וְיִפְּלוּן בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן קֳדָמֵיכוֹן לְחַרְבָּא

וְיִרְדְפוּן מִנְכוֹן חַמְשָׁא לְמָאתָא וּמָאתָא מִנְכוֹן לְרִבְבוּתָא יַעֲרִיקוּן וְיִפְּלוּן בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן קֳדָמֵיכוֹן תְּבִירֵי חֶרֶב

ונפלו אויביכם לפניכם לחרב הבטיח תחילה (ויקרא כ״ו:ז׳) כי ירדפו את אויביהם ויפלו בחרבם וחזר וכפל "ונפלו אויביכם לפניכם לחרב" שיתן להם אומץ לב וגבורה לרדוף חמשה מאה ויתן מורך בלב האויבים שינוסו מאה מפני חמשה ויפלו כולם בחרב החמשה כי יתכן שינוסו מפני החרב ומפני פחדם ולא יוכלו להמית אותם בחרב מפני מיעוטם ור"א אמר (אבן עזרא על ויקרא כ״ו:ח׳) כי הכפל שיפלו פעם אחר פעם תמיד בלי תקומה:

והתמה כי מתי מעט מכם ירדפו מתי רב מהאויבים וכבר הודעתיך בספר מאזנים כי עשרה ומאה ואלף ורבבה שהיא עשרת אלפים סך חשבון ומנהג המרבה לומר אחד לעשר כמו כי עתה כמונו עשרת אלפים ופה הוסיף כי המאה ירדפום חמשה והנה כפל מנהג המרבה וכל אחד מהמאה ירדוף מאה ויש אומרים כי בעבור התחברות האחדים יוסיף המספר וכן איכה ירדוף אחד אלף. ואין צורך:

ונפלו אויביכם. פעם אחרת שיפלו פעם אחר פעם בלי תקומה:

ורדפו מכם חמשה בגי' חלשים שבכם:

רבבה ד'. אחותנו את היי לאלפי רבבה. רבבה כצמח השדה. ושנים יניסו רבבה. רבבה ירדופו. שהתפללו עליה שיהיו זרעה מאותם שנאמר בהם רבבה כצמח ורבבה ירדופו:

ורדפו מכם חמשה מאה. ומאה חמשיות מכם רבבה ירדופו. והנה יבא החשבון מכוון ושוה, כי כשם שיש במאה עשרים חמשיות כן יש ברבבה עשרים פעמים חמש מאות שהם מאה חמשיות. ודרשו רז"ל ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו, היה לו לומר ומאה מכם שני אלפים ירדופו לפי חשבון חמשה מאה, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה.

ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו אחד רודף כ׳ וכשהם באגודה אחת אחד רודף ק׳ לפי שגדול זכות המרובים.

רבבה עשרת אלפים, וראיה לדבר ולקחנו עשרה למאה ומאה לאלף ואלף לרבבה.

ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וא"ת אין זה לפי החשבון ופירש"י ז"ל מה שפי' אכן פי' רבינו תם ומאה מכם כלו' מאה חמשיות מכם מאה פעמים ה' עולין ה' למאה וזהו מכוון רבבה ודוק ותשכח. וקשה שהרי בכאן שהיא מדה טובה אומר ורדפו ה' מאה ובמדת הפורענות בפ' האזינו או' איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה ומצינו מרובה מדה טובה על מדת הפורענות על א' חמש מאות דכתיב פוקד עון אבות על שלשים ועל רבעים וכתיב ועושה חסד לאלפים וי"ל דבכאן כתיב ורדפו ונפלו אויבכם לפניכם לפי חרב אבל במדת פורענות כתיב איכא ירדוף א' אלף כלו' רדיפה בעלמא ואולי ינצלו בנתים וניחא ופירש רמב"ן ורדפו מכם ה' מאה וא"ת מ"ק שהרי אין חשבון זה מכוון דה' למאה הרי א' שרודף כ' ומאה לרבבה הרי א' שרודף מאה. וי"ל דתפלת צבור עדיפה א"נ ה"ק ומנינם של מאה ה' פעמים רבבה ירדופו דהיינו מאה מכם והיינו אחד לעשרים ומיהו אותו חשבון דפ' האזינו דכתיב איכה ירדוף אינו מכוון דמעיקרא קאמר דאחד ירדוף אלף ושנים רבבה ירדופו דהיינו א' רודף ה' אלפים ועוד מאה דמדה טובה מרובה על מדת פורענות ולכאורה התם דהיא מדת פורענות דא' מן האומות ירדוף אלף מישראל ושנים יניסו רבבה והכא גבי מדה טובה לא קאמר אלא א' מישראל ירדוף עשרים וי"ל דהתם נמי בעי לפרש שהרודפים ישראל והנרדפין גויים ואידך לעיל קאי לו חכמו ישכילו יבינו לאחריתם איכא היה שירדוף א' מישראל אלף גויים דהיינו שמשון שהרג אלף פלשתים כדאמר בלחי החמור הכיתי אלף ושנים יניסו רבבה זה יונתן ונערו אם לא כי צורם מכרם צורם של ישראל זה הקב"ה שמכרם ביד אלו וה' הסגירם וא"כ היה להם להבין שה' פעל כל זאת. א"נ י"ל הה' למאה רודפים והורגים קאמ' כדכתי' ונפלו אויביכם לפניכם לחרב אבל הכא כתי' ושנים יניסו ולא הורגים וכו' ולכאורה נר' דחשבון דהכא ורדפו מכם ה' מאה ומאה מכם רבבה ירדופו מכוון עם חשבון דהתם דהאזינו דאיכה ירדוף. דהכא והתם חשבון ב' דאיתוסף על חשבון א' ד' ידות שהם ה' ידות בכלן אלא דחשבון דהאזינו מרובה בגופו מחשבון דהכא ודוק ותשכח:

ורדפו מכם חמשה וגו׳. קשה, אחר שאמר הכתוב שיפלו האויבים לפנינו וכו׳ בדרך כלל, שמשמע אפלו רבוא לפני שנים, אם כן מה מקום לומר ״ורדפו ה׳ מאה״? אין זה אלא ממעט מברכה ראשונה.

אכן יתבארו הכתובים על פי מה שאמרו זכרונם לברכה במסכת סוטה דף י״א וזה לשונם: לעולם מדה טובה מרבה ממדת פרענות, והקשו התוספות שם בדבור המתחיל ״לעולם״ וזה לשונם: ואם תאמר, הרי מצינו מדת פרענות גדולה ממדה טובה, דכתיב (דברים לב:ל) ״איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה״ גבי מדת פרענות, וגבי מדה טובה כתיב ״ורדפו מכם חמשה מאה״? ויש לומר דגבי מדת פרענות מיירי רדיפה ולא הריגה, אבל הכא כתיב ״ורדפו מכם חמשה מאה״ וסיפא דקרא ״ונפלו אויביכם לפניכם לחרב״, עד כאן לשונם. וקשה לי על דבריהם זכרונם לברכה ממה שאמרו במסכת מועד קטן פרק אלו מגלחין (מועד קטן טז:) וזה לשונם: ״ואלה שמות הגבורים וגו׳ על שמונה מאות חלל בפעם אחת״, שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, והיה מתאנח על מאתים, דכתיב ״איכה ירדף אחד אלף״, יצתה בת קול ואמרה לו, ״רק בדבר אוריה החתי״, עד כאן. ולדברי התוספות דמה שאמר הכתוב ״איכה ירדף אחד אלף״ מדבר ברדיפה בלא הריגה, למה היה מתאנח דוד על שלא היה הורג אלף דכתיב ״איכה ירדף אחד אלף״, הלא פסוק זה אינו מדבר בהריגה?

אשר על כן נראה דבין פסוק ״ורדפו מכם חמשה מאה״ בין פסוק ״איכה ירדף אחד אלף״ (דברים לב:ל) אינו מדבר אלא בהריגה. ומה שהקשו ז״ל נראה לתרץ על פי מה שאמרו בתורת כהנים וזה לשונם: ״מכם״ – מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם, עד כאן. ויש לדקדק למה כפל לומר ״ולא מן הגבורים״? אלא הכונה היא שבא לשלל שלא לפרש בדבריו שרוצה לומר אפלו מן החלשים, לזה פרש ״לא מן הגבורים״. ועל פי הדברים הללו לא קשיא, כי בפסוק זה לא הזכיר אלא ברכת החלשים שבישראל שירדפו חמשה מאה וגו׳, וחלשים כיוצא בהם באמות העולם אינם אפלו עורכי מלחמה. ומה שאמר הפסוק ״איכה ירדף אחד אלף״ מדבר בגבורים, ואמרו ״אחד״ נתכון לומר המיחד שהוא הגבור, ולא הצרך לומר הדרגה זו בישראל כי ילמד ממדת פרענות, שהרי מדה טובה מרבה.

ומעתה שני דברים צוה ה׳ לטוב לעמו ישראל: האחד לא הגביל בה שעור, והם גבורי ישראל, ועליהם הוא אומר בפסוק אחד ״ורדפתם את אויביכם ונפלו וגו׳ לחרב״. ואם נפשך עגמה עליך לדעת שעור, צא ולמד ממדת פרענות, שנאמר ״איכה ירדף אחד אלף״, וכלל גדול הוא כי מדה טובה גדולה ממדת פרענות, ולפחות בהשואה, כמו שהוכיחו התוספות (סוטה יא.) זכרונם לברכה מההיא שאמרו, כל העוסק בתורה יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה, והוכיחו מהאמור בפרשת מרגלים וגו׳ (במדבר יד:לד) ״אשר תרתם את הארץ יום לשנה״ וגו׳, הרי שאין הכרח להיות גדולה אלא שלא תמצא פחותה ממנה בענין, בהכרח תתחיב לומר שאחד מישראל יהרג אלף לפחות. ולזה היה דוד מתאנח על תשלום האלף כדי שלא תהיה מדת פרענות מרבה, כי דוד היה אחד המיחד.

ותמצא בדברי הימים א׳ סימן י״ב, שאמר הכתוב: ״אלה מבני גד ראשי הצבא, אחד למאה הקטן והגדול לאלף״. הנה לפניך כי מה שאמר הכתוב חמשה מאה ומאה רבבה הם החלשים, ובזה גלה כי מה שאמר הכתוב ״איכה ירדף אחד אלף״ (דברים לב:ל), ירצה לומר אחד המיחד, לא מהפחותים. ומעתה הרוחנו קשית יתור פסוק ראשון שאמר ״ורדפתם את אויביכם״, שמדבר בגבורים ולא אמר שעור, כי אין שעור להם, שאפשר שאחד לחמש מאות אלף, ולפחות אחד לאלף כאמור בקללה ״איכה ירדף אחד אלף״. והניח ה׳ הדבר סתום, שאין כל הגבורים שוים, ואין כל הזכיות שוות, ואין כל הזמנים שוות. יכול להיות שאחד ירדף רבוא, אלא לפחות אחד אלף.

ונפלו אויביכם וגו׳. כפל לומר דבר זה פעמים. רז״ל דרשו (תורת כהנים) שהכונה היא שיפלו איש בחרב רעהו. ונראה עוד לומר, לפי שעשה הפרש בין רדיפת ה׳ לרדיפת מאה, הוסיף עוד לומר שהוא הדין אם יהיה אלף מישראל תגדל הנפילה באויביהם כשעור ההפרש שבין חמשה למאה, יהיה כמו כן בין מאה לאלף. והוא אמרו ״לחרב״, פרוש לשעור מנין חרב נוקמת.

ורדפו וגו׳. הבטיח יותר. דעדיין הייתי אומר סיבת נפילתם לחרב הוא משום שכשיפלו תהרגו אותם באגרוף. ע״כ הוסיף הכתוב ורדפו מכם חמשה מאה וגו׳ וזה א״א בהכאת האגרוף ומכ״מ ונפלו לפניכם לחרב:

מ מדלא כתיב ורדפו חמשה מכם מאה כמו שכתוב אחר כך ומאה מכם רבבה אלא לכך שינה וכו' לומר לך דהאי מכם אין פירושו כמשמעו אלא מכם לשון מך כמו ומך אחיך עמו דהיינו עני וסתם עני הוא חלש:

נ והלא שייך חמש מאות איש לרבבה לפי חשבון חמשה אנשים למאה. ומצאתי בשם מהר"ר יעקב מאורליינ"ש שהוא מפרש הפסוק ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה פעמים חמשה איש ירדפו רבבה. מצאתי:

ס כתב הרא"ם ויש לתמוה דאם כן בעכו"ם דכתיב בהו איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה היה לו לומר ושנים יניסו שני אלפים. בספר אמרי נועם מקשה קושיא זו ותירץ בשם רבינו תם דהכא רודפים והורגים קאמר מדכתיב ונפלו אויביכם לפניכם לחרב ולכך לא ירדוף ויהרוג כי אם חמשה מאה אבל התם לא הריגה כי אם רדיפה. ולי נראה דכל רדיפה הוא הריגה ולא כן לשון ניסה ולכן גבי עכו"ם דאחד ירדוף ויהרוג אלף הוא הדין נמי דשנים יהרגו שני אלפים ולא יותר וכן שלש שלשה וכן לעולם ולא כן בני ישראל כדפירש וכי כך הוא החשבון וכו', אבל לענין ניסה יכול להיות ששנים יניסו עשרת אלפים איש ואפשר ששני אנשים מישראל יניסו כפלים מהם כמו יונתן ונושא כליו, ואפשר דבכלל דברי הם גם כן דברי בעל אמרי נועם וקל להבין, ועיין בתוספות דסוטה דף י"א:

ע דקשה לרש"י למה לי למכתב שני פעמים ונפלו אויביכם הא לעיל גם כן כתיב ונפלו לפניכם אלא וכו':