ויקרא כו, ז

לפניכם לחרב. איש בחרב רעהו:

וְתִרְדְפוּן יָת בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן וְיִפְּלוּן קֳדָמֵיכוֹן לְחַרְבָּא

וְתִרְדְפוּן יַת בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן וְיִפְּלוּן קָדָמֵיכוֹן תְּבִירֵי חָרֶב

ורדפתם את אויביכם. חוץ לגבולכם:

ונפלו לפניכם. לחרב. בזולת מלחמתכם כאמרו "כי באש ה' נשפט, ובחרבו כל בשר, ורבו חללי ה'":

ורדפתם את אויביכם. ואם תאמרו: אחרים לא יבאו עלינו ואף אנו לא נוקמ' מאויבינו, לכך נאמר: ורדפתם את אויביכם, ותנקמו בהם, שהם יפלו לפניכם לחרב לפניהם. קודם שתשיגו אותם שתהיה חרב איש ברעהו:

ורדפו מכם חמשה מאה. חמשה מכם ירדפו מאה מהם:

ומאה מכם. שאז יראה חיל, ויהיו סבורים שבחיל גדול אתם באים וינוסו רבבה מפניכם, ואם תאמר: מדה טוב מרובה ממדת פורענות, והכא במדה טובה כתיב: ומאה מכם רבבה ירדפו, והם עשרת אלפים והם מאה פעמים מאה, הרי אחד למאה, ובמדת פורענות כתיב: איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, הרי מדת פורענות מרובה ממדה טובה, ואיכא למימר הכא רודפין והורגין דכתיב: ונפלו אויביכם לפניכם לחרב, התם יניסו אבל אינם הורגים, דלא כתיב שם ונפלו:

ורדפתם את אויביכם. קשה, אחר שהבטיח בשלום ובבטחה מה מקום לומר כן? אכן ירצה כי מה שהבטיח הוא ממה שמהאומות להם שלא ירעו ולא ישחיתו, אבל לא ממה שמישראל לאומות. וזו היא עקר נס ההבטחה, שלא יאמרו כי השלום וההבטחה הוא שגם הם לא ירעו ולא ישחיתו לאומות ונמצאו כגומלין, תלמוד לומר ורדפתם וגו׳, כי אתם תרדפו אותם ותאבדום, ואף על פי כן תשבו לבטח ובשלום ולא תעבר חרב בארצכם. ומה שקרא אותם הכתוב אויבים, לא לצד שהם באים לצור על עיר הקדש, שאם כן אין בטח ואין שלום ליושביה, אלא קרא אותם אויבים לצד אויבי ה׳, רשעי הגוים נקראים אויבי ה׳ ואויבינו, גם לצד שיודע ה׳ כי כל האומות שונאי ישראל בטבע המתקנא, והיא שנאה יסודית ואין לה תמורה.

ונפלו וגו׳. אמרו לחרב, פרוש – תהיה נפילת האויבים לפני עם ה׳ כשעור הנפילה אשר תהיה מהחרב. ובדרך רמז ירצה על דרך אמרם במעשה נס בני חשמונאי (יוסיפון כב) שראה מלאך שולף חרב נגד האויב, והוא מה שרמז באמרו ונפלו וגו׳ לחרב, פרוש – הנשלף מהמלאך.

ונפלו לפניכם לחרב. אע״ג שלא יהיה בידכם חרב מכ״מ יפלו לפניכם כמו לחרב:

ל מדלא כתיב והפלתים לפניכם בחרב או והכיתם אותם בחרב מיבעי לומר, אלא שיפלו איש בחרב רעהו, רא"ם. אי נמי כי דרך הבורחים כשמכים אותם בחרב מכים אותם מאחוריהם והם נופלים על פניהם ואם כן למה כתיב לחרב אלא לחרב רעהו: