ויקרא כו, ט

ופניתי אליכם. אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם, משל למה הדבר דומה, למלך ששכר פועלים וכו', כדאיתא בתורת כהנים:

והפריתי אתכם. בפריה ורביה:

והרביתי אתכם. בקומה זקופה:

והקימתי את בריתי אתכם. ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר (ירמיה לא ל) וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית הראשונה:

וְאֶתְפְּנֵי בְּמֵימְרִי לְאוֹטָבָא לְכוֹן וְאַפֵּשׁ יָתְכוֹן וְאַסְגֵי יָתְכוֹן וַאֲקֵם יָת קְיָמִי עִמְכוֹן

וְאִתְפְּנֵי מִן אֲגַר עַמְמַיָא לִמְשַׁלְמָא לְכוֹן אֲגַר עוֹבָדֵיכוֹן טַבְיָא וְאִיתְקוֹף יַתְכוֹן וְאַסְגֵי יַתְכוֹן וְאָקִים יַת קָיָימַי עִמְכוֹן

וטעם והפריתי שיעשו כולם פירות פרי הבטן לא יהיה בהם עקר ועקרה וחזר ואמר "והרביתי" שיעשו פירות רבים ולא ישכלו וימלאו ימיהם ולכך יהיו עם רב:

ופניתי אליכם. להרבות עשרכם ולהפרות ולהרבות אתכם בבנים ובבנות והנכון בעיני להיות והפריתי הפך עוצר רחם:

והקימתי את בריתי אתכם. להיותכם ככוכבי השמים לרוב וכעפר הארץ:

ופניתי אליכם. אחר אבדן האומות, כאמרו כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה:

והקימותי את בריתי. אותו הברית שאמרתי להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:

אתכם. אקימהו עמכם בזכותכם לא שאזכור לכם ברית אבות בלבד כאמרו וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם וכאמרו וברית שלומי לא תמוט:

ופניתי אליכם פני ת"י שת"י שנים שעמד הבית היו פני שם כדכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים אבל לאחר שגלו אנה פנה דודך:

ופניתי אליכם. שיהא רצוני דבק בכם. וידוע כי זה תכלית השכל, כי רצון הש"י הוא חיי העוה"ב, וכענין שכתוב (תהילים ל׳:ו׳) כי רגע באפו חיים ברצונו. וגם זה מרמזי התורה שבה ענינים שהם הבטחה לעתיד, ועל כן תמצא בפרשה זו יעודים גופניים ושכליים, כי מה שאמר והתהלכתי בתוככם אין להבין אותו יעודי הגוף אלא יעודי הנפש לעוה"ב, וכענין שכתוב (בראשית ג׳:ח׳) מתהלך בגן. ודרשו רז"ל מפסוק זה והתהלכתי בתוככם אמרו עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בג"ע וכבודו ביניהם. המשיל השגת התענוג אשר לנפשות למחול שהוא עגול, כי העגול אין לו תחלה וסוף וכן אותו תענוג אין לו סוף ותכלית, ולפי שהעגול סובב תמיד הנקודה והנקודה באמצע, לכך אמר וכבודו ביניהם. וכן הזכיר בכאן בתוככם כי המשיל את ישראל למחול ועצמו לנקודה. ואחר שאמר והתהלכתי בתוככם אמר והייתי לכם לאלהים, והוא מה שאמרו וכל אחד ואחד מראה לו באצבעו, שנאמר (ישעיהו כ״ה:ט׳) הנה אלהינו זה, והוא משל לקרוב הידיעה וההשגה, כמי שיש לו ידיעה בחברו והוא מבחין אותו ומכירו בברור, ואין להבין לשון זה ממש כדבר העומד לפני האדם, אבל הוא כענין שנאמר (שמות ל״ב:א׳) כי זה משה האיש, שכבר היתה להם ידיעה בו ולא היה עומד עמהם. ונתבאר בכאן שכר עולם הנשמות וערב אותו הכתוב בכלל היעודים הגופניים וסמך על שכלו של משכיל שיבינהו מתוכם, ולרוב מעלת העולם ההוא לא הזכיר התורה בשום מקום ענינו מפורש, כי הוא נעלם ועמוק מהשגת היחידים בעוד שהם מחומר, ואפילו הנביאים לא נתנבאו עליו, וכן דרשו רז"ל כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך, בארו בכאן רוב עומקו והעלמתו שאפילו הנביאים לא נתנבאו עליו. והנה כל הפרשה הזאת בין ביעודים גופניים בין ביעודים שכליים הבטחה עתידה היא, כי מעולם לא נתקיימה אבל תתקיים בזמן השלמות.

והקימתי את בריתי אתכם שנשבעתי לאבותיכם שתהיו רבים ככוכבי השמים וכעפר הארץ.

ופניתי אליכם. שאחזיר לכם פנים ולא עורף:

והפריתי אתכם. שתלדו בנים הרבה:

והרביתי אתכם. שיגדלו הבנים ולא יהיו מתים בעודם קטנים:

והקימתי את בריתי אתכם. שאם תשמרו מצותי, אני אקים אותן בידכם, ואספיק לכם לעשותן ולקימן, והיתה ידי אתכם, כי הבא לטהר מסייעין לו:

ופניתי אליכם וגו׳. אמרו ופניתי על דרך אמרם זכרונם לברכה (תענית ב.) שלש מפתחות ביד הקדוש ברוך הוא, ואחד מהם הוא של לידה. לזה כשרצה לומר ״והפריתי אתכם״ אמר ״ופניתי״, שהוא יפנה עצמו כביכול לעשות דבר זה ולא על ידי שליח. ואולי שיכון גם כן במאמר והרביתי על מפתח הפרנסה, כי בפרנסה קומתם גדלה, ואמרו בתורת כהנים ״והרביתי אתכם״ בקומה זקופה. ובמאמר והקימתי את בריתי על דרך אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין צ.) שברית כרותה לשוכני עפר להחיותם, והוא מפתח השלישי שביד הקדוש ברוך הוא, וכנגד שלשתם אמר ״ופניתי״ וגו׳:

עוד יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (שבת קנו.) אין מזל לישראל, ועל דרך אמרו (ישעיה מא:ב) ״צדק יקראהו לרגלו״, שעקר ה׳ מזל זה ממקום אחד ונתנו במקום אחר. והוא מאמר ה׳ ״ופניתי אליכם והפריתי״ וגו׳, כנגד בני חיי ומזוני, הגם ששלשתם הם תלויים במזל ולא בזכות (מועד קטן כח.), אני אפנה המזל ממקום למקום המורה אליכם לפרות, זה כנגד הבנים. והרביתי אתכם כנגד חיי, על דרך אמרו (דברים יא:כא) ״למען ירבו ימיכם״ וגו׳. והקימתי את בריתי כנגד מזוני, ויחס לה שם ברית על דרך אמרו (בראשית ח:כא) ״ויאמר ה׳ אל לבו לא אסף וגו׳ עוד כל ימי הארץ זרע וקציר״ וגו׳, ואמרו זכרונם לברכה (שבועות לו.) כי מה שאמר ״לא אסף״ הוא שבועה, וכתיב שם (בראשית ט:יב) ״זאת אות הברית״, וכל הנאמר שם הוא נכלל בכלל השבועה. ודקדק במאמרו כאן שיקים אותה הברית של זרע וקציר עמם, והוא אמרו והקימתי את בריתי אתכם, כי לא היתה השבועה בדרך כלל על כל הארץ, כי הלא יש כמה שנים שאין זרע וקציר בחלק מן הארץ, כי ה׳ לא אמר שם בברית נח ״ימי כל הארץ״. ועין מה שפרשתי בפסוק (דברים ו:ה) ״ואהבת את ה׳ אלהיך״.

עוד יתבאר אמרו ופניתי אליכם על דרך מה שאמר הנביא (שמואל ב ו:י) ״ולא אבה דוד להסיר אליו ארון ה׳ וגו׳ ויטהו דוד בית עובד וגו׳ ויברך ה׳ את עובד״ וגו׳, ואמרו זכרונם לברכה (ברכות סג.) אשתו ושמונה כלותיה ילדו ששה בכרס אחד, דכתיב (דברי הימים א כו:ח) ״פעלתי השמיני ששים ושנים״ עד כאן. והוא מאמר ה׳ ופניתי אליכם והרביתי אתכם, שבאמצעות פנית ה׳ אליהם ישתלשל הדבר מעצמו להרבות אותם, כמו שנשתלשל לבית עובד כשהטה אליו ארון ה׳. ואמרו והרביתי אתכם לשון מעלה ורבנות, והכונה בזה שהגם שיהיו מרבים כל כך, ומדרכים הרגילים בנמצאים בעולם כל המתרבה ימעט ערכו, כאשר הרחבנו באור פרט בחינה זו במקומות אחרים (שמות א:ט, במדבר יג:יח), אף על פי כן ״והרביתי אתכם״. ואמרו והקימתי את בריתי אתכם הבטיחם מה שהבטיח הנביא, דכתיב (ישעיהו נט:כא) ״ואני זאת בריתי אותם אמר ה׳ וגו׳ לא ימושו מפיך״ וגו׳, שלא תפסק תורה מזרעם. עוד נתכון לומר בדרך כלל ברית ההטבה שיחדש הברית עמהם מלבד ברית האבות, והוא אמרו ״והקימתי את בריתי״ שכבר נשבעתי לאבותיכם אקים אותה אתכם מחדש.

והקימותי את בריתי אתכם. ואכלתם ישן נושן. ברית היו צריכין על התבואה של שנת השמיטה והיובל שלא תרקב כדרך שפירש רש"י על הברית של נח (בראשית ו יח) לכך נאמר ואכלתם ישן נושן משני שנים.

ועל צד הרמז אמר, אע"פ שיקרה בזמן מן הזמנים שאכרות עמכם ברית חדשה מ"מ גם הברית הישן לא תופר אלא יהיה טפל והברית חדשה עיקר, וישן מפני החדש תוציאו כמ"ש (ירמיה כג ז-ח) ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה, מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא, מכל הארצות. וארז"ל (ברכות יב:) לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי אלא יהיה טפל וקיבוץ גליות עיקר, כי ניסי מצרים יהיו טפל אל הנסים הגדולים אשר יעשה ה' לעתיד כשיכרות ברית חדשה עם ישראל, ובזה מיושב משמעות הכתוב שנראו דבריו כסותרים זה את זה שאמר ואכלתם ישן נושן. ואח"כ אמר וישן מפני חדש תוציאו. כי וישן משמע שקודם שנעשה ישן נושן תוציאו,

ובעבור שהזכיר רמז על הגאולה ועל התמורה, חזר והזכיר רמז שלא יכלו ישראל באורך הגלות באמרו ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם כי משכן היינו משכן העדות שנקרא משכן לפי שנתמשכן בעונם של ישראל ובנוהג שבעולם שכל מי שיש לו ליתן משכון בחובו אין הבעל חוב גובה נפשות, כך נתן ה' לישראל המשכן כדי למשכנו אם יחטאו ויכלה חמתו בעצים ואבנים ועל ידי שיהיה לו מקום לגבות חובו במקרקעי לא תגעל נפשי אתכם. ר"ל לא אצטרך לקבע את קובעיו נפש (ע"פ משלי כב כג) ומה שנאמר בקללות וגעלה נפשי אתכם. היינו שאם גם אחר החורבן לא תקחו מוסר שהרי נאמר תחילה ושברתי גאון עוזכם. פירש"י זה בית המקדש, ואחר כך כתיב ואם בזאת לא תשמעו לי וגו'. ועל זה אמר אחר שכבר חרב גאון עוזכם ושוב אין לי מקום לגבות חובי כי אם מן הנפשות על כן נאמר וגעלה נפשי אתכם. ומ"ש לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (כו מד) היינו דווקא גיעול של כליון לא יגעלם אבל סתם גיעול נפשות יהיה אם גם אחר החורבן לא יוסרו.

ופניתי אליכם. בברכות שעד כה לא כתיב ופניתי אליכם. שכ״ז בא בהשגחה פרטית בשעה המיוחדת לזה. שברכת התבואה באה בר״ה ברגלים. וברכת נפילת האויבים באה בשעת מלחמה וא״צ להתברך בכל יום. אבל מכאן ואילך מדבר בברכת הבנים וגידולן וזה נצרך להשגחה פרטית וברכה בכל שעה מש״ה הקדים הכתוב ופניתי אליכם. שיהא כל עסקי כ״י אליכם:

והרביתי אתכם. נכלל בזה גידול ברוב חכמה וגבורה ובכל מעלה. כמש״כ בס׳ שמות א׳ עה״פ וירבו:

והקימותי את בריתי אתכם. פי׳ הראשונים ז״ל את בריתי שכרתי עמכם להיות משגיח עליכם לטוב. אינו מובן שהרי כל הברכות הן הן הברית עצמו. וא״כ הוא מיותר. ורש״י בשם הת״כ פירש והקימותי ברית חדשה שלא תופר. והוא דרש. אבל לפי הפשט עדיין לא דברנו בהפרת ברית עפ״י עונות ישראל. אלא ברית הוא עיקר אמונה כמש״כ בס׳ שמות ל״א ט״ז ואמר הכתוב שבזה שיצליחו ויהיו גדלים שלא בערך שארי אוה״ע תקום ותתחזק בריתי היינו אמונה בה׳ אתכם. שיהיו אוה״ע ג״כ יכירו וידעו מלכות שמים וע׳ בס׳ בראשית ו׳ י״ח:

פ ולא עבדו לו באמונה חוץ מאחד שעבד לו באמונה נכנסו הפועלים לטול שכרם ונכנס עמהם גם הפועל ההוא אמר לו המלך בני אפנה לך כי אלו עשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט אבל אתה חשבון רב יש לי עמך, כך הקדוש ברוך הוא לעכו"ם משלם שכרם במהירות וכשבא לישראל פונה מכל עסקיו ששכרם הרבה מאד וצריך פנאי לעשות עמהם חשבון לפרוע כל הזכיות (נחלת יעקב), ועיין במה שכתבתי בפרשת כי תשא ובפרשת אחרי מות:

צ ואם תאמר דלמא והפריתי והרביתי תרווייהו קאי אפריה ורביה כמו בכל מקום דכתיב פריה ורביה בהדדי. ויש לומר מדלא כתיב והפריתי והרביתי אתכם אלא והפריתי אתכם כו' דמשמע דשני ענינים הם, (מהרא"י), והא דלא דרשו כלום גבי ישמעאל דכתיב ולישמעאל שמעתיך והפריתי אותו ולא דרשו כלום במלת אותו, יש לומר דגבי ישמעאל מלת אותו מיעוט הוא אותו אברך בברכת פריה ורביה ולא בני קטורה אף שהם גם כן בני אברהם, ודו"ק:

ק הרא"ם פירש מכיון שפרים ודאי מתרבין אלא ודאי מלשון התרברבות הוא דהיינו קומה זקופה: