ויקרא כו, ו

ונתתי שלום. שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל:

וחרב לא תעבר בארצכם. אין צריך לומר שלא יבאו למלחמה, אלא אפלו לעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה:

וְאֶתֵּן שְׁלָמָא בְּאַרְעָא וְתִשְׁרוּן וְלֵית דְמָנִיד וֶאֱבַטֵל חַיְתָא בִשְׁתָּא מִן אַרְעָא וּדְקַטְלִין בְּחַרְבָּא לָא יְעִדוּן בְּאַרְעֲכוֹן

וְאֶתֵּן שְׁלָמָא בְּאַרְעָא דְיִשְרָאֵל וְתִשְׁרוּן וְלֵית דְמָנִיד וְאֶבְטוֹל רְשׁוּת חֵיוַת בְּרָא מִן אַרְעָא דְיִשְרָאֵל וּשְׁלוּפֵי חֶרֶב לָא יְעִידוּן בְּאַרְעֲכוֹן

ונתתי שלום בארץ שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו או השלום הוא שישבית חיה רעה מן הארץ "וחרב לא תעבור בארצכם" כלל אבל אתם תרדפו את אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו ועל דרך האמת שיתן השלום מחובר בארץ והוא שלום הכל השקול כנגד הכל:

והשבתי חיה רעה מן הארץ על דעת ר' יהודה שאמר מעבירן מן העולם (תו"כ פרק ב א) הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצם כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות בישוב ועל דעת רבי שמעון שאמר משביתן שלא יזיקו (שם) יאמר והשבתי רעת החיות מן הארץ והוא הנכון כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון אין חיה ורמש ממית אדם וכמו שאמרו (ברכות לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית וזה שאמר הכתוב (ישעיהו יא ח) ושעשע יונק על חור פתן וכן ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן (שם פסוק ז) כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר וכן אמר הכתוב (יחזקאל יט ג) וילמד לטרוף טרף אדם אכל והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב (בראשית א ל) ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ואמר הכתוב "ויהי כן" כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול והזהיר על האדם (שם ט ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' את נפש האדם ולא נפש חיה מיד חיה בחברתה נשארו על מנהגם לטרוף ובהיות ארץ ישראל על השלמות תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (בראשית ט ו) ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה והכוונה היתה בו על חזקיהו שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד) ולא עלתה זכותם לכך ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא:

ונתתי שלום בארץ. ביניכם:

ואין מחריד. לא מחיה רעה ולא מאויב רק אתם תרדפו האויב ויפול לפניכם:

שלום אותיות לשמו ששמו שלום:

והשבתי חיה רעה בגי' אלו ד' מלכיות בבל מדי יון אדום:

ונתתי שלום בארץ אחר שהזכיר שפע הברכה והטובה והשובע חתם במדת השלום. ודרשו רז"ל שמא תאמר הרי מאכל ומשתה אם אין שלום אינו כלום, לכך נאמר אח"כ ונתתי שלום בארץ, שהוא שקול כנגד הכל וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ה:ז׳) עושה שלום ובורא את הכל.

וע"ד הקבלה ונתתי שלום בארץ, יבטיח הכתוב שיתן יסוד עולם מחובר בארץ שבבראשית, כי עם זה יתברך העולם, והוא כענין שכתוב (קהלת ג׳:י״א) גם את העולם נתן בלבם, כי הלב הוא הארץ, וזה מבואר, כי על כן אמר בארץ בלבם כי הכל בכל כאשר יהיה האופן בתוך האופן, ולפי שהשפע בא אל היסוד מהנצח וההוד שהם למודי ה' והם המשפיעים בה על כן אמרו רז"ל תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, והוכיחו זה ממה שכתוב (ישעיהו נ״ד:י״ג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

ונתתי שלום בארץ פרש״י וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל. חז״ק הרי בפסוק כתיב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע.

והשבתי חיה רעה עליו נאמר זאב וטלה ירעו כאחד.

[מן הארץ זו ברכה נוספת, שהחיות רעות לא יגורו ליד בהמות הבית].

ונתתי שלום בארץ. לפי שיש בני אדם בעולם שיושבים בטח ואינם שמים פחד על לבם, אבל היה להם לירא אם היו שמים על לב, ויש בני אדם שיראים ומתפחדים אעפ"י שאין צריך, לכך נאמר: וישבתם [ל]בטח, שלא יהיה לבבכם נרעד, ולא לשוא תבטחו, כי נתתי שלום בארץ, ואין שום מזיק שיחריד, לא חיה רעה ולא חרב:

וחרב לא תעבר. אפילו חרב של שלום, שיש לו שלום עמכם והולך על עם אחר, שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה, ונכשל בה יאשיהו:

ונתתי שלום בארץ. צריך לדעת למה הצרך לומר זה אחר שכבר אמר ״וישבתם לבטח״, ואולי שיכון על עם בני ישראל עצמם שלא יהיה להם פרוד הלבבות, שיטע ה׳ ביניהם שלום ורעות. או אפשר שיכון על כללות העולם, ותדע שכשמדבר על ארץ ישראל מזכירה בכנוי, כאמרו בסמוך ״בארצכם״, וכאן אמר בארץ שמבטיחם כי יהיה שלום בכל העולם. ותמצא שחפץ ה׳ בדבר, וצא ולמד מפרי החג שבעים כנגד שבעים אמות, ומאמרי רבותינו זכרונם לברכה (סוכה נה:) בענין זה, גם כפי הטבע כשיש מלחמות בעולם יחרדו גם היושבים בטח לקול ענות מלחמה, ולזה גמר אומר ושכבתם ואין מחריד:

והשבתי חיה רעה. פרוש, לצד שהבטיחם ה׳ שיהיו יושבים בטח איש תחת גפנו ותאנתו, מזה יסבב שהדרכים הרחוקים קצת מן הישוב תתמעט בהם רגל דורכת, וכיון שכן ימצאון שם חיות המדבריות ויתקרבו לבא אל הישוב. לזה אמר והשבתי חיה רעה מן הארץ, פרוש, ארץ אשר בא בה המחוש שתהיה בו חיה רעה שהוא מקום הקרוב לישוב, ולזה לא אמר בארצכם כמו שהתחיל לומר בסמוך מלפניה ומלאחריה.

ונתתי שלום בארץ. מוסיף הכתוב לבאר האיך תשבו בטח שלא יהיו נצרכים להתהלך ממקום למקום בשביל שמירת הארץ ע״ז אמר הכתוב דלא בשביל מלחמת התושבים עצמם שיהי׳ שלום בארץ. ולא בשביל מלחמת אוה״ע שהרי ושכבתם ואין מחריד. וגם לא כדי לשמור הדרכים מפני החיות והשבתי חיה וגו׳. עד כי יגיע ישיבה לבטח כ״כ באופן וחרב לא תעבור בארצכם. לא תהיו רגילים להשתמש בחרב:

ט מדכתיב לעיל מיניה ונתנה הארץ יבולה וגו' שמדבר בענין תבואה ואחר ונתתי שלום כתיב גם כן ואכלתם ישן נושן וגו' שמדבר בתבואה ונתתי שלום כתיב באמצע ולמה כתיב באמצע אלא ששקול כנגד הכל:

י ואף על פי שאין במקרא כן אלא כתיב עושה שלום ובורא רע, אך שינה משום לישנא מעליא כדאמר בברכות:

כ דקשה לרש"י דהיה לו למכתב וחרב לא תבא בארצכם, ועוד הא כתיב וישבתם לבטח ונתתי שלום אלא אין צריך לומר שלא תבא חרב למלחמה אלא אפילו כו':