ויקרא כו, טז

והפקדתי עליכם. וצויתי עליכם:

שחפת. חולי שמשחף את הבשר, אנפולי"ש בלע"ז [בועות], דומה לנפוח שהוקלה נפיחתו ומראית פניו זעופה:

קדחת. חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו, כמו (דברים לב כב) כי אש קדחה באפי:

מכלות עינים ומדיבת נפש. העינים צופות וכלות לראות שיקל וירפא, וסוף שלא ירפא, וידאבו הנפשות של משפחתו במותו כל תאוה שאינה באה ותוחלת ממשכה קרויה כליון עינים:

וזרעתם לריק. תזרעו ולא תצמח, ואם תצמח ואכלוהו אויביכם:

אַף אֲנָא אֶעְבֶּד דָא לְכוֹן וְאַסְעַר עֲלֵיכוֹן בַּהֶלְתָּא יָת שַׁחֶפְתָּא וְיָת קַדַחְתָּא מְחַשְׁכָן עַיְנִין וּמַפְּחַן נְפָשׁ וְתִזְרְעוּן לְרֵקָנוּן זַרְעֲכוֹן וְיֵיכְלֻנֵהּ בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן

לְחוֹד אֲנָא אַעֲבֵּיד דָא לְכוֹן וְאַגְרֵי עֲלֵיכוֹן מַחַת מוֹתְנָהָא יַת שְׁחִיפוּתָא וְיַת קַדְחוּתָא מְכַלְיָא עַיְינִין וּמְסַייְפָא נְפָשׁ וְתִזְרְעוּן לְרֵיקָנוּ זַרְעֲכוֹן דְלָא יַצְמַח וְכַתַּיָיא יֵיכְלוּן יַתְהוֹן בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן

וטעם אף אני אעשה זאת לכם על דרך האמת כמו בהפוך אף אני זאת אעשה לכם וזהו שמזכיר תמיד בפרשה "אני" והלכתי אף אני (ויקרא כ״ו:כ״ד) והכיתי אתכם גם אני (שם) ויסרתי אתכם אף אני (ויקרא כ״ו:כ״ח) והשמותי אני (ויקרא כ״ו:ל״ב) אף אני אלך עמם (ויקרא כ״ו:מ״א) ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה לא די שאני אדון הדין אלא אף אני איסר וכו' והכלל כי הקב"ה כורת הברית הזאת וזה טעם "שבע על חטאתיכם" "שבע כחטאתיכם" והאלות הן אלות הברית כי הדבור מפי הגבורה ובלשון עצמו אעשה יסרתי והכתי ולכך אמר (ויקרא כ״ו:מ״ו) אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל כי הוא בשמו הגדול נתן הברית הזאת אבל במשנה תורה (דברים כח טו) אמר אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו ויזכיר שם תמיד לשון ארירה ופתח בהן ארור אתה (שם פסוק טז) כי הברכה נעדרת מהם ואמר יתן ה' (שם פסוק כד) וזהו מאמר רבותינו (מגילה לא) קללות שבת"כ בלשון רבים ומשה כי אמרן מפי הגבורה אמרן ושבמשנה תורה בלשון יחיד ומשה כי אמרן מפי עצמו אמרן כי הגבורה עשתה משה שליח בינה ובין כל ישראל ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו שכן תראה בתוכחות שאמר (ויקרא כ״ו:ט״ו) ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם ואמר (שם) להפרכם את בריתי והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (ויקרא כ״ו:ל׳) כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות והוא שאמר (ויקרא כ״ו:ל״א) והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם יתרה בהם לסלק מהם מקדשו וקבול הקרבנות שהיו לרצון לו במקדש ההוא והעונשים עליהם חרב וחיה רעה ודבר ורעב וגלות בסוף כי כל זה היה שם כאשר בא בפירוש בספר ירמיהו (לב כד) ואמר בגלות (ויקרא כ״ו:ל״ד-ל״ה) אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דהי"ב לו כא) למלאת דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה כן התרה בהם וכן הגיע אליהם א"כ דבר ברור הוא שעל הגלות ההוא דיבר הכתוב והסתכל עוד בענין הגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכירת הארץ (ויקרא כ״ו:מ״ב) לא שימחול עונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם ולא שיאסוף את נדחיהם כי היה כן בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים עמהם מעט מקצת השבטים אשר גלו לבבל ושבו בדלות בעבדות מלכי פרס וגם לא אמר שישובו בתשובה שלימה לפניו רק שיתודו עונם ועון אבותם (ויקרא כ״ו:מ׳) ומצינו אנשי בית שני עושים כן כמו שהתודה דניאל (דניאל ט ה ח) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וגו' למלכינו לשרינו ולאבותינו וכתיב (שם שם טז) כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה וכן נחמיה התודה (נחמיה א ה-יא) ועזרא אמר (שם ט לד) מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך הרי כי כולם למדו מן התורה שיתודו עונם ועון אבותם וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה רק תלה אותה בתשובה ולא הזכיר בעבירות ההם שיעשו אשרים וחמנים ושיעבדו עבודת כוכבים כלל אבל אמר (דברים כח טו) והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אמר כי מפני שיעברו על קצת מצותיו שלא ישמרו ויעשו את כולן יענשו שכך היה בבית שני כמו שאמרו (יומא ט) שבית ראשון מפני מה חרב מפני עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים בית שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני כמו שהעידו במסכת יומא שם (כא) ואמר בקללות (דברים כח מט) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר שבאו עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד ואמר שם אל גוי אשר לא ידעת (שם פסוק לו) גוי אשר לא תשמע לשונו (שם פסוק מט) מפני רוב רחוקם מארצנו ולא כן בדברי הברית הזאת כי גלו לבבל ואשור שהם קרובים לארץ ונלחמים בהם תמיד ויחוס ישראל משם היה ויודעים לשונם כענין שנאמר (מלכים ב יח כו) דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו וכן והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ (דברים כח סד) הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ואמר (שם פסוק סח) והשיבך ה' מצרים באניות ובגלותנו זה היה שמילא טיטוס מהם ספינות וכן כתוב בספר הרומיים וכן מה שאומר שם בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות (ויקרא כ״ו:ל״ב) בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי (שם פסוק מא) איננו הגלות שגלו אבות ובנים רק השבי ההוא לבנים לבדם והאבות נשארים בארץ ולא נאמר כן בברית הראשון מפני שגלו גלות שלמה אבל בברית השני הזכיר כן שהיו הרומיים מושלים בארצנו ולוקחים הבנים והבנות כרצונם וכן ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא (שם פסוק מח) היא עבדותנו שעבדנו הרומיים בארצנו ושריהם מושלים בארץ ומכבידים עלינו עול כבד ולוקחים גופינו וממונינו כאשר הוא ידוע בספרים ועוד ראיה שאמר (שם כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי ועל הליכתו שם נחרב הבית ולא אמר הכתוב "המלך אשר ימלוך עליך" אבל אמר "מלכך אשר תקים" רמז לנו יתברך שלא היה ראוי למלוך ואסור היה להיות מלך על ישראל מדין תורה אבל הקימו עליהם הוא ואבותיו שלא כדת כמו שהוזכר זה במסכת סוטה (סוטה מ״א) וכל אלה רמזים כאלו יזכירו בפירוש ענין גלותנו זה והגאולה בברית ההיא השנית גאולה שלמה מעולה על כלם אמר (דברים ל א) והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והבטיח (שם פסוק ה) והטיבך והרבך מאבותיך שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל לא לששית העם ושם הבטיח שיכרת ויכלה המגלים אותנו שנאמר (שם פסוק ז) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והנה אויביך ושונאיך רמז לשתי האומות אשר ירדפו תמיד אחרינו ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה יותר מכל חזיונות דניאל וכן מה שאמר בכאן (ויקרא כ״ו:ל״ב) ושממו עליה אויביכם היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם והנה הברית הראשונה אשר בפרשה הזאת הקב"ה כרת אותה כי כן היה שמו הגדול עמנו בבית הראשון והברית השנית שבפרשה והיה כי תבא מפי משה רמז לסילוק שכינתו לגמרי שלא היה בבית שני רק כבוד שמו שנאמר (חגי א ח) וארצה בו ואכבדה ותוספת הה"א רמז לשניה שבשם הגדול וכבר דרשו בו (יומא כא) מדרש אחר גם כן רמז לחמשה דברים שהיה הבית השני חסר וכו':

והפקדתי עליכם. כאדם פקיד על אחר יעשה חפצו בו:

בהלה את השחפת ואת הקדח׳. חליים ידועים. וטעם את. עם:

וטעם בהלה. שתבהלו ולא תדעו מה תעשו וי״א כי בהל׳ כפתאום ורבים אמרו כי השחפת והקדחת שנים חליים בזרע כמו השדפון והירקון כי כן כתוב בעבור וזרעתם לריק ואין צורך כי פירושו שיבואו להם חליים ואם באו שוללים לכפרים יאכלו הזרע כי אין מי שיצא אליהם לגרשם:

וטעם מכלות עינים. שאלה החליים יחשכו עינים וידאבו הנפש והאל״ף חסר ממלת ומדיבות נפש וכן ממלת שקר מזין וי״א כי העינים מן הגוף בעבור ומדיבו׳ נפש ואין צורך:

אף אני אעשה זאת לכם. אעשה מה שחשבתם לעשות שיהיה הברית מופר ובטל גם אתי כמו שאמרתי שבהיותכם לי לעם אהיה לכם לאלהים בלתי אמצעי:

והפקדתי עליכם בהלה. אמנה עליכם פקידי בהלה כענין ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו אל תחוס עיניכם ואל תחמולו:

ואכלוהו אויביכם. כמו שהיה הענין בימי השופטים כאמרו והיה אם זרע ישראל, ועלה מדין ועמלק וכל בני קדם:

ואכלוהו ג' במסורה ואכלוהו אויביכם ואכלוהו במקום קדוש ואכלוהו ויכלוהו פי' אני אמרתי ואכלוהו במקום קדוש שתשמרו מצותי ותשארו בארץ במקום קדוש ואתם לא עשיתם כן על כן ואכלוהו ויכלוהו ואת נוהו השמו ואכלוהו אוביכם:

אף אני אעשה זאת לכם. ע"ד הפשט אפקוד עליכם כזאת, לפי שמדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, וכשם שחטאתם בשבעה עברות שהזכיר כך אפקוד עליכם בשבעה פורעניות המבהילות אתכם.

את השחפת ואת הקדחת, הרי שנים. וכדי שלא יחשבו בעצמן שיחיו מתוך המכות הללו, ת"ל מכלות עינים ומדיבות נפש, כלומר שימותו בהן, הרי שלשה.

וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו, הרי ארבעה. ונתתי פני בכם ונגפתם, הרי חמשה. ורדו בכם שונאיכם, הרי ששה. ונסתם ואין רודף אתכם, הרי שבע פורעניות. ומזה אמר הכתוב שבע על חטאתיכם כלומר שבע פורעניות על חטאתיכם שהם שבע. והזכיר עוד שנית שבע פורעניות אחרות, ואלו הן, ושברתי את גאון עזכם, זה ביהמ"ק, שנאמר (יחזקאל כ״ד:כ״א) הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם, הרי אחד, שמיכם כברזל הרי שנים, ארצכם כנחושה הרי שלשה, ותם לריק הרי ארבעה. ולא תתן ארצכם הרי חמשה. ועץ הארץ לא יתן הרי ששה. פריו הרי שבעה. כי מלת לא יתן תשמש לשניהם, לא יתן העץ ולא יתן הפרי, והרי לך שבע פורעניות. והזכיר עוד שלישית שבע פורעניות אחרות ואלו הן, והשלחתי בכם את חית השדה, והיא אחת וכוללת שלשה, גרוי חיה גרוי בהמה גרוי שאר שרצים, והוא שכתוב (דברים ל״ב:כ״ד-כ״ה) ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר, ושכלה אתכם הרי ארבעה. והכריתה הרי חמשה. והמעיטה הרי ששה. ונשמו הרי ז', והזכיר עוד רביעית שבע פורעניות אחרות, והן חרב נוקמת נקם ברית הרי אחד, ונאספתם אל עריכם הרי שנים. ושלחתי דבר הרי שלשה. ונתתם ביד אויב הוא החרב שהזכיר, בשברי לכם מטה לחם הרי ארבעה. ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד הרי חמשה. והשיבו לחמכם הרי ששה. ואכלתם ולא תשבעו הרי שבעה. והזכיר עוד חמישית שבע פורעניות אחרות, אכילת בשר בנים ובנות הרי אחת, השמדת במות והכרתת חמנים הרי שנים, שמתוך השמדת הבמות החמנים נופלים, וגוף העבודה זרה נקרא חמנים לפי שנעשית לשם מזלות החמה, ונתתי את פגריכם הרי שלש, וגעלה נפשי זו סלוק שכינה הרי ארבע, עריכם יהיו חרבה הרי חמש, שממון מקדש מן הגדודיות הרי שש, ולא אריח בריח ניחוחכם הרי שבע. והשמותי אני את הארץ אין זו פורענות אלא מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארץ.

וע"ד הקבלה אף אני אעשה זאת לכם, מלת אני רמז אל מדת הדין, וכן בכל שאר אני, ומזה אמר הרמב"ן ז"ל כי הוא כאלו הוא הפוך אף אני זאת אעשה לכם, לבאר כי מלת אני היא המדה הנקראת זאת, וזאת ה"א אחרונה מיסרת את האדם בשעת הכעס, ולכך אמר ויספתי ליסרה אתכם בתוספת ה"א, ולא אמר ליסר. וענין ויספתי אתן תוספת במדת הדין שהיא הה"א של ליסרה אתכם, כי בבית ראשון היו תוכחות אלו, ושם התפארת והכבוד. וכן אמר הנביא עוד (ישעיהו ס״ד:י׳) בית קדשנו ותפארתנו. ודומה לזה (בראשית ח׳:כ״א) לא אוסיף לקלל, שענינו לא אתן תוספת במדת הדין לקלל עוד, והוא הסרסור והאדריכל שהזכירו ז"ל במדרש בבראשית רבה, והיא המקרבת אותו בשעת הרצון ולוחמת בעדו כנגד אויביו, ועליה אמר דוד ע"ה (תהילים כ״ז:ג׳) אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. וכן אמר הנביא (מלאכי ג׳:ז׳) שובו אלי ואשובה אליכם, אשוב לא נאמר אלא אשובה. וזהו ויסרתי אתכם אף אני, לא די שאני אדון הדין אלא אף אני איסר עד כאן. ומה שאמר שבע על חטאתיכם, המדה הנקראת זאת והיא האומרת ויסרתי והכיתי, נקרא גם כן שבע ובת שבע והיא היתה אם שלמה וזהו (ישעיהו נ׳:א׳) ובפשעיכם שולחה אמכם, וזה מבואר.

אף אני אעשה זאת לכם מדה כנגד מדה אני אמרתי והיה אם שמוע תשמעו וגו׳ לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך עכשיו אם לא תשמעו לי אין אני רופאך אלא אפקוד עליכם חליים רעים.

בהלה נגד וישבתם ואין מחריד.

בהלה את השחפת וגו'. בהלה של שחפת ושל קדחת שמכלות עיניים שמצפים לרפואה ואין. ד״א את השחפת עם השחפת. פרש״י ואיזו זו מכת מותן, יש מפרשים אותו לשון המתנה תוחלת ממושכה ואינה באה וי״מ מכת מתניים והיא מכה ראשונה.

ומדיבת נפש כנגד מהיות להם עבדים כלומר הוצאתי אתכם מדאבון העבדות על מנת שתקבלו ושתקיימו מצותי ועכשיו שלא קיימתם אפקוד עליכם דאבון נפש היא מכה שנייה.

וזרעתם לריק זרעכם כנגד והשיג לכם דיש והיא מכה שלישית.

ואכלהו איבכם כנגד ואכלתם, אני אמרתי תאכלו אתם עכשיו יאכלוהו אויביכם והיא מכה רביעית.

אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה. אני אמרתי לכם: [והיה] אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך, והאזנת למצותיו ושמרת וגו', ועתה אם לא תשמעו איני רופאך, אלא אפקד עליכם חליים רעים, ויכלו עיניכם לתקות הרפואה ולא תבוא, ואז תדאב נפשכם; כל המצפה לדבר ואינו בא קרוי כליון עינים, כמו: עודינה תכלינה עיניהו אל עזרתנו הבל, כי העין מצפה והדבר לא בא עד שמכלה העין מלצפות לעצמו:

וזרעתם לריק זרעכם. שלא תרויחו זרעכם, כלומר שלא יוציא השדה יותר מכדי זריעה, ואותו כדי זריעה תפסיד[ו], שיאכלוהו אויביכם, שיפשטו עליכם ויקחו הכל, ומוטב היה לכם שתהיה הזריעה באוצר ולא תטרחו לחרש ולזרע ולא תפסידו, וזהו כנגד שאמר למעלה: והשיג לכם דיש את בציר, שתתבר' בידם זריעת הארץ:

ואכלהו אויביכם. כנגד: ואכלתם [לחמכם] לשבע:

את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש. יש לשאול למה אמר בשחפת וקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש ולא אמר כן בקללות שיזכיר אחרי כן שהם יותר קללות נמרצות מאלו. ונראה שהכוונה לפי ששחפת פירושו נפיחה כמו שפרש"י ואמרו חכמי הרפואה ששיקוי עם קדחת הוא רע מאד פירוש שאם בא השיקוי ואחר כך בא הקדחת רעה מאד לפי שלא בא אלא לסבה חזקה מאחר שבא הקדחת אחר חולי שהוא קר ולא שהוא הפך הקדחת ואם בא הקדחת ואח"כ השיקוי השיקוי הוא רע שלא בא השיקוי אלא לסבה חזקה וגם לפי שבכל ענין שיקוי עם קדחת רע מאד לפי שצריך תרופות הפכיות ומה שיועיל לזה יזיק לזה ולזה אמר בהלה שיבהלו הרופאים ברפואתו וזהו מכלות עינים ומדיבות נפש ולזה אמר בזו ונתתי פני בכם פירוש השגחתי יהיה בכם ועונש. כנגד הב' שהיא אם בחקותי תמאסו אמר ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם ושברתי את גאון עוזכם לפי שהמואס בדבר אחד הוא מצד גאותו וגאונו וחושב שהדברים מאוסים בערכו ואינו מחשיבם לכלום ולזה ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם שחורים כברזל ועם כל זה לא יהיה מטר ואת ארצכם כנחושה וזה לפי שמאסו בחקים יבוא להם דבר שהוא כחוק שאחר שיש אדים לעשות עננים ראוי שיתהוו ג"כ אידים להגשים ועכ"ז לא יבואו גשמים ולא תתן ארצכם יבולה שאפילו הדומם לא יחשיב לכם לכלום לתת לכם יבולה ועץ הארץ שאין לו אלא נפש הצומחת לא יחשיב לכם לכלום לתת לכם פריו. ועונש כנגד הג' שהוא ואם את משפטי תגעל נפשכם שמגעלין במשפטים ובמצות מצד ריבויים לזה אמר בזאת והשלכתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והמעיטה אתכם כמו שאתם אינכם חפצים בריבוי המצות גם כן איני חפץ בריבוי שלכם ותהיו מועטים. ועונש כנגד הד' שאין חפצים במצות מצד שרוצים למרוד במלכם לגמרי ולפרוק עול התורה ומצות מעליהם והוא שאמר להפרכם את בריתי אמר ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ומצד החרב שבא עליכם מחוץ לעיר ונאספתם אל עריכם וכשתהיו בעיר יבוא דבר באופן שמחוץ תשכל חרב ובעיר דבר שהצלת החרב הוא ליכנס תוך העיר והצלת הדבר לצאת חוץ לעיר ולכן יבוא חרב ודבר לשלא יהיה לכם שום הצלה ועוד יבוא לכם מצד המצור שלא יבוא מחוץ לעיר לחם ואשבור לכם מטה לחם ואמר לשון שבירה לפי שהם בטלו הברית ושברו אותו ואחר שסיים כל אלו הד' אמר ואם בזאת לא תשמעו לי ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם עכשיו נתן קללות גדולות שאין בכל הארבעה הנזכרות קללות כאלו לפי שעברו כל הארבעה מיני קללות ולא לקחו מוסר לכן אמר עתה קללות נמרצות והוא ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם ולזה אמר גלות בזאת אחר שעברו כל ארבעה מיני קללות וכולם ג"כ התראות לאלו הקללות שהזכיר בזו ולז"א בזו ואבדתם בגוים:

אף אני וגו׳. פרוש, גם מדת הרחמים תסכים על הקללות עם מדת הדין.

והפקדתי וגו׳ השחפת וגו׳. בחר ה׳ במין קללות אלו כנגד מדתם של הרשעים, ולצד שעקר עונם היא מניעת עסק התורה מדד להם במדה עצמה, והנה התורה נמשלה לאש דכתיב (ירמיה כג:כט) ״הלא כה דברי כאש״.

ודע כי התורה תסגל שלש מעלות טובות בנפש אדם. האחת, מבאמצעות עסקה להיותה אש מצרפת הנפש ומטהרת אותה לבל תצטרך לרדת שאול לצרפה, ולזה אין אור של גיהנם שולט בהם (חגיגה כז.), כי אשה גדול מכח אש גיהנם ואין תחלואי הנפש שבהם שולט אור של גיהנם, ולזה גיהנם צועק בהרע ״אין לי חפץ בצדיקים״ וכו׳ (שמות רבה ז:ד) שהם מתישים כחה ומכבים אשה. והמעלה השניה שמאירה העינים, כי יש לך לדעת כי צריך אור גדול לעיני כל ישראל כדי שיוכלו ליהנות מזיו השכינה למעלה, והאדון באהבתו אותנו נתן לנו התורה שנקראת אור, דכתיב (משלי ו:כג) ״ותורה אור״, כדי שבאמצעותה יגדל כח אור עינינו, כי כפי גדל אור שבעינים כפי המושג בהביט אל האלהים, ולכל שלא האירו בתורה יקרא להם נביא ה׳ (ישעיהו מב:ז) ״והעורים הביטו לראות״. והמעלה השלישית כי דברי תורה משמחי לב, דכתיב (תהלים יט:ט) ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״, וכתיב (תהלים צז:יא) ״ולישרי לב שמחה״. וכנגד שלש מעלות אלו אמר ה׳ ענש מכון לעוזבי ה׳, כנגד מה שמאנו לעסק בתורה שהיא אש הקדושה יפקיד ה׳ עליהם שחפת וקדחת, גם הזכיר בהלה שהוא הפך המושג מעסק התורה שהוא ישוב השכל והתכוננות הדעת, וכנגד מאור עינים אמר מכלות עינים, וכנגד שמחת הלב אמר ודאבון נפש, ואמר וזרעתם לריק כנגד הצלחת העולם הזה.

גם ירמוז להצלחת עולם העליון, על דרך אמרם זכרונם לברכה (עוקצין ג:יב) עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות. ודבר ידוע הוא שכל הדרגות יעודי שכר הטוב לצדיקים יש כנגדם עונשי הרשעים, כאמרו (קהלת ז:יד) ״גם זה לעמת זה עשה האלהים״. וכשם שיש הדרגות השלש מאות ועשר יעודי הכשרים, כנגדם שלש מאות ועשר טנופי היסורין לעושי רשעה, ויקראו קרי ריק שעולה בהם שלש מאות ועשר, והוא מאמר וזרעתם לריק, במקום ״להנחיל אוהבי יש״ יהיה לבחינת הרע ריק, שהם כנגד מספר בקלפה. ואמר לשון זריעה כי יתיחס גם למפעלות לשון זה, על דרך אמרו (הושע י:יב) ״זרעו לכם לצדקה״ וגו׳. ואמרו ואכלהו איביכם כי הקלפות נהנים ממעשה הרשעים, ויודיע הכתוב שהקלפות הם אויבי איש.

מכלות עינים ומדיבת נפש. שהוי המחלה בהוצאה מרובה תולות עינים לאחרית טובה ואח״כ לא יועיל כל העסק לזמן מרובה נמצא מכלה עינים ומדיבות נפש וכן הוא הקללה הסמוכה בתבואה:

וזרעתם לריק זרעכם. העסק יהא מרובה כדרך זריעה בא״י. ואח״כ ואכלהו איביכם. נמצא מכלות עינים ומדיבות נפש:

ה דקשה לרש"י דוהפקדתי משמע לשון פקדון ומה פקדון שייך הכא לכך פירש שהוא לשון צוואה:

ו רוצה לומר מראית פניו של בשר שנפוח זעופה שאינו אדום כשאר בשר של אדם בריא:

ז דקשה לרש"י דבתחלה אמר וזרעתם לריק זרעכם דמשמע שלא יצמח ואחר כך אמר ואכלוהו אויביכם דמשמע שיצמח. או יש לומר דקשה לרש"י היאך יזרע הזורע לריק הא בקרקע הוא זורע. ומתרץ לריק כלומר שלא יצמח וכו':