ויקרא כו, יד

ואם לא תשמעו לי. להיות עמלים בתורה, לדעת מדרש חכמים יכול לקיום המצות, כשהוא אומר ולא תעשו וגו', הרי קיום מצות אמור, הא מה אני מקים ואם לא תשמעו לי, להיות עמלים בתורה. ומה תלמוד לומר לי, אין לי אלא זה המכיר את רבונו ומתכון למרוד בו, וכן בנמרוד (בראשית י ט) גבור ציד לפני ה', שמכירו ומתכון למרוד בו, וכן באנשי סדום (שם יג יג) רעים וחטאים לה' מאד, מכירים את רבונם ומתכונים למרוד בו:

ולא תעשו. משלא תלמדו לא תעשו הרי שתי עברות:

וְאִם לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי וְלָא תַעְבְּדוּן יָת כָּל פִּקוּדַיָא הָאִלֵין

וְאִם לָא תִיצְבוּן לְמִשְׁמַע לְאוּלְפַן מֵאַלְפֵי אוֹרַיְיתָא וְלָא תַעַבְדוּן מִן רְעוּתֵיכוֹן יַת כָּל פִּיקוּדַיָא הָאִילֵן

וריקי מוח אמרו כי הקללו׳ רבות מהברכות ולא אמרו אמת רק נאמרו הברכות כלל ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד. השומעי׳ והמסתכל היטב יתברר לו דברי:

את כל המצות. אלה הכתובים:

ואם לא תשמעו לי. ללכת בחקותי כמבואר למעלה:

ולא תעשו את כל המצות האלה. ומאחר שלא תלכו בחקותי לא תעשו את כל המצות אלא תעשו מהם הנראה בעיניכם בלבד:

ואם לא תשמעו לי. שלא תלמדו התורה ומונה והולך שבע עברות זו למעלה מזו, אחת לא תשמעו, שנית ולא תעשו, כיון שאינן לומדין אינן עושין, הרי שנים. ואם בחקותי תמאסו הרי שלשה, מפני שאין טעם החקים נודע מואסין בהן. ואם את משפטי תגעל נפשכם מואסין את הדינים, כגון משפטי הגזל והעריות שרוח הבריות חומדין אותן והן עול גדול הכבד על הרשעים, וכדי להורות כמה קשה מי שמואס במשפטי הש"י התחיל בהם בכאן בפרשה זו וסיימה בהן הפרשה בסוף כל האלות שנאמר יען וביען במשפטי מאסו, הרי ארבעה. לבלתי עשות לא די שאין עושין אלא שמונעים אחרים מלעשותן, והרי חמשה. את כל מצותי, יבא מזה שיכפור בכל המצות כי לא אמר את כל המצות, הרי ששה. להפרכם את בריתי, עד שיהיה כופר בעיקר, הרי שבעה. והא למדת שיש בכאן שבע עברות, כי עברה גוררת עברה, ומתוך שאין אדם לומד יבא אל השנית ומן השנית אל השלישית, עד שיביאהו אל השביעית לכפור בעיקר.

את כל המצות האלה שום מצוה מן המצוות האלה, דוגמא לא תעשו כל מלאכה כל אלמנה ויתום לא תענון.

ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי באלו הפסוקים יש ספקות: הספק הא' למה האריך כל כך היה מספיק שיאמר ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה מה צורך ואם בחוקותי ואם את משפטי: הספק הב' איך אמר במשפטים געילת נפש שאמר ואם את משפטי תגעל נפשכם שהרי המשפטים השכל גוזר בהם: הספק הג' למה חזר לומר לבלתי עשות את כל מצותי שכבר אמר ולא תעשו את כל המצות האלה: התשובה לכולן נראה לי שלאחד מארבעה סבות לא יעשו מדינה אחת מה שיצוה המלך להם. האחת בעבור שיחשבו שהמלך לא ישגיח עליהם מצד שיש לו טרדות אחרות ועניני המלוכה רבים ונכבדים כי רבה היא. הב' בעבור שמצוה להם דברים חוץ מן השכל וחושבים שמצד קלות דעתו צוה כן. הג' לפי שמצוה עליהם צוויים רבים מאד ומכביד עליהם עולו במיני מסים וארנוניות מנדה בלו והלך ובמלחמות בסכנת גופם ודברים קשים מצד ריבויים. הסבה הרביעית לפי שחפצים למרוד במלכם לגמרי. כנגד הא' אמר ואם לא תשמעו לי הכוונה לי בעבורי שתחשבו שאיני משגיח בכם ולכן לא תעשו כל המצות האלה. כנגד השני אמר ואם בחקותי תמאסו שהחקים אין להם טעם ואין השכל סובלן. כנגד הג' שמצוה להם צוויים רבים אמר ואם את משפטי תגעל נפשכם ואין הגעילה מצד המשפטים בעצמם אלא מצד ריבוי המשפטים והמצות לבלתי עשות את כל מצותי. כנגד הד' אמר להפרכם את בריתי שרוצים למרוד בו ולפרוק עול התורה והמצות מעליהם ולזה נתן להם עונש מדה כנגד מדה כנגד הא' להענישם עליו אמר אף אני אעשה זאת לכם כמו שאמר לי שאמר ואם לא תשמעו לי כן אמר לכם שאמר אף אני אעשה זאת לכם ובעבור שמחשבתכם הוא שאיני משגיח והפקדתי עליכם בהלה שאמר והפקדתי שפירושו זכירה והשגחה כמו פוקד עון אבות בידך אפקיד רוחי שאתם חשבתם עלי רעה שאיני משגיח אני אשגיח עליכם לרעה והבהלה שאתם אומרים עלי יהיה עליכם ולא יהיה בהלה מצד מלחמות עלי לשאהיה בלתי משגיח:

ואם לא תשמעו וגו׳. צריך לדעת היכן נצטוו בתנאי על השמיעה בתחלת הפרשה, שיצדק לומר בכפל התנאי ״ואם לא תשמעו״, ולא היה צריך להתחיל אלא מ״ואם בחקתי תמאסו״. ונראה כי כאן נתכון הכתוב להעירך כי מה שאמר בתחלת הדברים ״אם בחקתי״, שכונתו היא על עסקי התורה, ולזה רשם בהפכיותה שלילת השמיעה. ואיזו מצוה שתלויה בשמע אזן? הוי אומר עסק התורה, על דרך אמרו (ישעיהו נה:ג) ״שמעו ותחי נפשכם״, ״ישמע חכם ויוסף לקח״ (משלי א:ה). ולצד שנתכון ה׳ במאמר ״בחקתי״ לכל מה שפרשנו בה, בכפל התנאי תלה כל המשך הרע מסבת העדר התורה.

עוד לצד שרצה ה׳ לומר שלילת שמירת המצוות ומאון עשות רצונו יתברך, לזה הקדים הסבה ואמר שסבת הדבר היא לצד שלא למדו תורה, על דרך אמרם זכרונם לברכה (קידושין ל.) אמר הקדוש ברוך הוא: בראתי לכם יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. הרי כי אין תקוה להנצל מהיצר על ידי עסק זולת התורה, וכשיושלל מהתורה יטה אזנו ליצרו הרע:

עוד נתכון להעיר לב נרדם, כי כל שהולך בדרך לא טוב ודאי שהושלל ממנו ידיעת הבורא ברוך הוא וטובותיו והנמשך מעבודתו, כי בודאי אם ישיג אדם חלק אחד מערבות ידידות נעימות מתיקות ענף מענפי אור עליון, יבז בלבו היות בעולם הזה מלך המלכים בערך קיום מצוה אחת. והוא מה שהעיר ה׳ באמרו ואם לא תשמעו לי, פרוש, לשון הבנה, אז הוא שאני חושש לכם שלא תעשו וגו׳, אבל אם תבינו ותדעו אותי אין לחוש. והוא מאמר הנביא (ישעיה ה:יג) ״לכן גלה עמי מבלי דעת״.

עוד ירצה בהעיר עוד אמרו ולא תעשו את כל, לפי מה שפרשתי בפסוק ״אם בחקתי תלכו״ וגו׳ באחד מן הדרכים, שיכון לומר שעל ידי עסק התורה יהיה בטוח מיצרו, כי התורה מגנא ומצלא (סוטה כא.). לזה אמר בכפל התנאי ״ואם לא תשמעו לי״, פרוש ׳לי׳ – לשמי, שהגם שילמדו התורה, אם לא יהיה הלמוד לשמו יתברך – ״ולא תעשו את כל המצות האלה״, פרוש, אין מציל מיד יצר הרע ויבואו לידם עברות, שאין מציל מהיצר אלא תורה לשמה.

עוד ירצה, שאם לא ישמעו לתורה הגם שיסכימו לעשות כל המצוות, הוא מן האי האפשרות, כי לא יוכל השיג דעת דקדוקי המצוות ופרטיהם, ולא ימנע מהכשל. גם על דרך אמרם זכרונם לברכה (מנחות קי.) ״זאת התורה לעולה״ וגו׳ (ויקרא ו:ב), כי העוסק בתורה אפלו בזמן חרבן הבית יכול לקים כל המצוות, מה שאין כן אם לא יעסקו בתורה בודאי שלא יעשו את כל המצוות.

עוד נתכון באמרו תיבת לי להעיר, כי אטימת אזן מדברי תורה הוא כמי שבא לדבר עמו האדון מלך העולם וימאן לשמע אליו, והוא אמרו ואם לא תשמעו לי, פרוש, לי אין אתם רוצים לשמוע.

עוד יתבאר הכתוב על דרך אמרם זכרונם לברכה (אלשיך איכה א׳) בפסוק ״ואותי עזבו ותורתי״ וגו׳ (ירמיהו טז:יא) משל לתופש כנור וכו׳, עד כאן. הרי שהגם שיהיו ישראל בעוונותינו מרבים עובדי עבודה זרה ועושים כל העברות, ויהיו עוסקים בתורה – לא היה נחרב הבית. והוא מה שנתחכם ה׳ להקדים ולומר ואם לא תשמעו לי, אז הוא שאם לא תעשו את כל המצוות ימשך לכם פרענות האמור בענין, אבל אם תשמעו, הגם שלא תעשו את כל וגו׳, יהיה דינם כתופש כנור וכו׳ האמור בדבריהם.

עוד ירצה על זה הדרך: לצד שיודע ה׳ מחשבות לב האדם ותחבולות יצר הרע וסדר כניסתו עם האדם, לזה דברה תורה כנגד יצר הרע והתחיל כנגד תחלת הפתוי. והנה כבר כתבתי לך פעמים רבות כי לצד שאיש ישראל קרובים לה׳, לא תכון עצתו של יצר הרע לדבר אליו עשות הרע עד שירחיקהו מעט מעט, כגונב את הקטן מבית אביו שבתחלה מושכו מעט מעט. כמו כן בתחלה יתחיל היצר לדבר אליו כי נכון הדבר הבא מאת ה׳, כל הכתוב בתורה ״מי כמוך יחוש לדברי ה׳״, אבל מה שהוסיפו חכמים כמה גדרים ושמירות וענפי האסור מי יאמר כי כן צוה הבורא? וכשיטה אזנו להרהר אחריהם, יוסיף להכותו כי יאמר אליו: ״רבים המצוות האלה ממך, רמ״ח מצוות עשה וענפיהם״, ולצד היות האדם מרחק מעט מה׳ יוכל יכה בו.

וכנגד שני פתויים אלו אמר ואם לא תשמעו לי, כאן מדבר על קבלת דברי חכמים, והוא על דרך אמרו (דברים יז:יב) ״והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע וגו׳ ומת האיש ההוא״. ודקדק לומר ״לי״ על דרך כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה, לזה אמר (סנהדרין קי.) ״ואם לא תשמעו״, תדע שהדבר לי הוא נוגע. ועוד כי החכמים היכל ה׳ המה.

וכנגד פתוי השני שמרבה בעיניו על מצות עשה כי רבים הם, אמר ולא תעשו את כל המצות האלה. גם נתכון לומר שכל שאינו מאמין בדברי רבותינו בודאי שלא יעשה אחת מכל המצות, כי סדר המצות ואמתותה הוא אשר גבלו ראשונים, והמסרב לשמע להם אין בידו אפלו אחת מכל מצות ה׳. ולזה לא אמר ״ואם לא תעשו״ כסדר שאמר בפסוק שאחר זה, לצד שזה נמשך מ״אם לא תשמעו״.

ואם לא תשמעו לי. שלא תעשו לשמי. ואם כי באמת אין בזה החטא כדי עונש גדול אבל מכ״מ הכתוב הולך ומונה איך דרכו של יצה״ר להתחיל בדבר קטן ונוקב ויורד עד התהום ע״כ מתחלה מפתה שלא לעשות לשמה. ומכש״כ דברים מדינים ומעשה צדקה וחסד הנהוג גם בטבע ישראל. וכשנעשה שלא לשמו של הקב״ה מגיע אח״כ ולא תעשו את כל המצות האלה. שלא לעשות כלל. ואינו דומה למה שאמרו חז״ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. דהתם מיירי ביחיד שאפילו הוא לא הגיע למדה זו לעשות לשמה יבא אחר או גם הוא אחר כך לידי לשמה מה שאין כן אם בהסכמת הרבים שלא לעשות לשם ה׳ לבסוף יוסיפו סרה שלא לעשות כלל:

ב פירוש דקשה לרש"י למה שינה הכתוב דלעיל כתיב אם בחקתי תלכו דהיינו שתהיו עמלים בתורה והכא כתיב ואם לא תשמעו לי דהיה לו למכתב אם בחקתי לא תלכו בשלמא אי מיירי נמי במדרש חכמים אתי שפיר דתלי בשמיעה מפני שמדרש חכמים היא נקראת קבלה שהם קבלו איש מפי איש:

ג דקשה לרש"י כיון שלא למדו ודאי לא יודעין לעשות, ומתרץ דאין הכי נמי דאמר הפסוק כן הואיל ולא תלמדו ודאי לא תעשו:

ואם לא תשמעו לי וגומר עד ואם תלכו עמי קרי. עתה יבאר עליהם הרעות אשר ימצאו אותם אם לא ישמרו תורת ה' ויעשו מצותיו ומפני שהיו לישראל שני חיובים על שמירת התורה. הא' מפני הברית שכרת השם עמהם בסיני שהם חייבו עצמם שאמרו נעשה ונשמע. והב' מפאת המצות עצמן שהם חקים ומשפטים צדיקים לכן זכר מרים ופשעם שיהיו בבחינת שניהם. אם מפאת הברית שעם היות שאמרו נעשה ונשמע ברוע לבבם סרו מזה והוא אמרו ואם לא תשמעו לי שהוא הפך נשמע ולא תעשו את כל המצות האלה שנזכרו למעלה הפך מה שאמרו נעשה. הרי שהפכו הברית ושבו ממנו וכל זה הוא בערך המצוה יתברך שיפרקו מעליהם עול בריתו. אח"ז זכר מה שיעשו בבחינת המצות והוא אמרו ואם בחקותי תמאסו ר"ל שהחקים שיצר הרע והרשעים מקטרגים עליהם מפני שטעמם נעלם תמאסו אותם ואף המשפטים שטעמם מסכים אל השכל הישר האנושי תגעל בהם נפשם לא מפני גרעון שיש בהם חלילה אלא להיותם מצות אלהיות וז"ש לבלתי עשות את כל מצותי שבעבור היותם מצות אלהיות תגעל אותם נפשם. ויתחברו אם כן בפשע הזה שני דברים הא' לבלתי עשות את כל מצותי מצד עצמם. והב' להפרכם את בריתי שכרתי אתכם בסיני. הנה התבאר שבדברו במצות מצד עצמם זכר גם כן במקום הזה החקים בתחלה כמו שעשה למעלה בתחלת הפרשה שזכר בברכות. והותרה במה שפירשתי השאלה הה'. ואמר אף אני אעשה זאת לכם. להגיד שיענישם כפי פשעם מדה כנגד מדה כי הם במקום שהיו מיושבים באמונותיהם ובמעשה תורתם באו בבהלות אמונות משובשות ועבודות אלהים אחרים היום היו עובדים את ה' ולמחר אלהים אחרים. היום היו שומרים הברית ומחר מבטלים אותו. לכן יהיה ענשם להפקיד עליהם בהלה פעם יבואם השחפת שהוא זעזוע הקור שיתאחז בעצבים והוא הפלצות. ופעם הקדחת שהוא אחריו שהוא הפכו וזהו הבהלה שלא יהיו בתכונה קיימת. וכמו שהם ראו בעיניהם את מעשה ה' כי נורא הוא. ביציאת מצרים ועל הים ובסיני והכל שכחו נזורו אחור כן תהיה בהלתם וחלייהם מכלות עינים. אותם שראו נפלאות השם ולא שתו לב. ומדיבות נפש שהשיגה מעמד הר סיני והפרו בריתו. וכמו שכל הטוב שעשה הקב"ה עמהם עד עתה המה במרים נתנוהו לריק כי גמלוהו רעה תחת טובה כן יהיה ענשם וזהו וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. כי כמו שהשם זרע לריק כל הטוב אשר עשה עמכם ואתם אכלתם אותו בהיותכם אויבי ה' כן יקרה לישראל עם תבואותיהם כמו שקרה אליו יתברך עמהם. ובמקום שנאמר בברכות ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרבתי אתכם עתה מפני מרים אמר ונתתי פני בכם ר"ל כעסי וחמתי ונגפתם לפני אויביכם כי כמו שבשמירת התורה היו על כל העולם לתהלה לשם ולתפארת כן בהפרת בריתה ישארו תחת כל העמים להיות נגפים לפניהם כי הנה בבא האויבים בארץ לאכול את התבואה אם יתחזקו ישראל להלחם בם יהיו נגפים לפניהם וירדו בהם אויביהם בהכרח כי בהיותם חולים ומוקדחים לא יעצרו כח להלחם באויבים ובהכרח יפלו לפניהם נגפים או ינוסו אף על פי שלא יהיה להם רודף ומפני זה ירדו בהם שונאיהם לשבי ובזה ומס עובד בכל רצונם. ואמר ואם עד אלה לא תשמעו לי לפי שטבע בני אדם בבא עליהם צרה וצוקה או חולי קשה לבקש מי שיצילהו מצרתו לכן אם עד אלה ר"ל אם עד שיבואו עליכם החליים והרעות האלה לא תשמעו לי לומר לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו. הנה אז בעבור היותכם סרבנים ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. ואין פירושו שיהיה המוסר שבעה פעמים יותר ממה שחטאו ושיהיה שבע מספר ידוע כי הנה הכתוב אומר ואתה אלהינו חשכת למטה מעוננו אבל שבע יאמר על הרבוי כמו כי שבע יפול צדיק וקם כי שבעתים יוקם קין. יאמר שיוסף ליסר אותם הרבה יותר מהמכות והרעות שכבר זכר ויהיה כל זה על חטאתיהם ר"ל בעבור חטאתיהם. וי"מ ששבע במקום הזה הוא כך חשבון בזה האופן. א' ושברתי את גאון עזכם שהוא השפלת המלכות. ב' ונתתי את שמיכם כברזל. ג' את ארצכם נחושה. ד' ותם לריק כחכם. ה' ולא תתן ארצכם יבולה. ו' ועץ השדה לא יתן פריו. ז' ושלחתי בכם את חית השדה. וכן הוציאו הברכות שבעה שבעה מן ונתתי גשמיכם עד וישבתם לבטח. וכן מן ונתתי שלום בארץ עד מאה מכם. וכן ומן ופניתי אליכם עד וישן מפני חדש תוציאו. וכן ונתתי משכני עד קוממיות הכל הולך בסדר שבע ברכות. ויותר נכון לפרש שבע כחטאתיכם כמדה שחטאתם כמו שנזכר בסדר עולם שהם חטאו בשבעים שמטות ולקו בשבעים שנה של גלות בבל. והנה יעדם כאן שתבואותיהם יאכלום אויביהם וישאר לריק מה שזרעו את הארץ שהוא מין ממיני הרעב אבל כאן הכביד בענין זה ואמר ושברתי את גאון עזכם ורש"י פירשו על בית המקדש כמו שנאמר ביחזקאל הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם ואינו נכון בעיני כי הנה אמר אח"ז והשימותי את מקדשיכם ואיך יבא יעוד אחד בשני כתובים קרובים זה לזה. וביחזקאל ראוי לפרשו כן מפני ששם נאמר את מקדשי גאון עוזכם. אבל כאן לא נאמר מקדשי לכן אחשוב שלא נאמר ושברתי גאון עוזכם אלא על זדונם וגאותם של ישראל שהיו אומרים מי יגור לנו עיר עז לנו לא נירא אויב. לכן אמר ושברתי את גאון עוזכם. ולפי שישראל היו בוטחים בהצלחות הכוכבים לכן אמר ונתתי את שמיכם כברזל לענין המטר שלא יצאו מהם מים כמו שלא יצא מהברזל. ומה טוב אמרו את שמיכם בכנוי. ואת ארצכם. להודיע שעל שאר ארצות הגוים השמים יתנו טלם. אבל בארץ ישראל מפני פשעם השמים אשר עליהם יהיו כברזל וכן הארץ אשר תחתיהם תהיה כנחושה לענין הקבול וההולדה והוא על דרך חלקה אחת תמטר וחלקה אחת אשר לא אמטיר. ובזה יתם לריק כחם שייגעו ויזרעו ולא יהנו. ואמר שלא יבטחו גם כן על המנהג הטבעי שהארץ תוציא צמחה בטבע כי לא יהיה כן לפי שארצה לא תתן את יבולה כמו שאר הארצות. וכן עץ השדה לא יתן פריו רוצה לומר הראוי לו לתת. וגם אמר ותם לריק כחכם להגיד שלא יבטחו גם כן בהשתדלותם ועבודתם את האדמה כי לא יועיל להם. הרי שיעד כאן ברעב ויותר הרבה פעמים ממה שיעד למעלה כשאמר וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. ומפני זה אמר שיהיה המוסר הזה שבע והרבה פעמים יותר מהקודם: