ויקרא כה, מח

גאלה תהיה לו. מיד, אל תניחהו שיטמע:

בָּתַר דְיִזְדַבַּן פֻּרְקָנָא תְּהֵי לֵהּ חַד מֵאֲחוֹהִי יִפְרְקִנֵהּ

בָּתַר דְיִשְׁתְּמוֹדַע לְכוֹן דְיִזְדַבֵּן מִן יַד פּוּרְקָנָא יְהֵי לֵיהּ חַד מִן אָחוֹי יִפְרְקִינֵיהּ

אחרי נמכר גאלה תהיה לו. כבר בארו ז"ל (קידושין כ, ב) שלא תאמר מאחר שהלך זה ונעשה כומר לע"ז אדחה אבן אחר הנופל, תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו:

אחרי נמכר גאולה תהי' לו. שנא' כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה:

אחד מאחיו יגאלנו. נ"ל דהיינו הקב"ה שהוא אחד ואחיו שנא' למען אחי ורעי:

אחרי נמכר גאלה תהיה לו. שלא תדחה אבן אחר הנופל, ולפי פשוטו, אחרי נמכר, כאדם שקובל ואומר אחרי שעשיתם שלא כהוגן, שלא החזקתם אותו כמו שאמרתי לכם: וחי אחיך עמך, ולא יצטרך לעם אחר ונמכר לגוים, גאלה תהיה לו, מהרו לגאל אותו שלא (יטמא) [יטמע] ביניהם:

אחרי נמכר גאולה תהיה לו. וכי סלקא דעתך שיגאלו קודם שהוא נמכר מה ת"ל אחרי נמכר, כי יש לומר מדקאמר לא ירדנו בפרך לעיניך סד"א שזה עיקר הטעם לגאולתו, ואם כן אמתין עד שאראה הנהגתו עמו אם ירדנו או לא. קמ"ל שתיכף אחרי שנמכר אף על פי שלא עבד בו עדיין חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמד ממעשיו ויאמר הואיל ורבי מגלה עריות, ועובד עבודה זרה, ומחלל שבת, אף אני כמותו. ואם נאמר שכל אחרי מופלג, נקט אחרי לרבותא שאפילו אם כבר היה אצלו שנים רבות וראית שאינו רודהו בפרך מכל מקום חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמוד ממעשיו.

אחרי נמכר וגו׳. בא ללמד שמקודם יש להשתדל שלא יהיה נמכר אך מכ״מ אם נמכר גאלה וגו׳. ובת״כ תניא להיפך בא ואמר לו הרי אני נמכר יכול הזקק לו ת״ל אחרי נמכר. וג״ז מרומז בלשון המקרא והיינו אם בא לקרוביו לומר אם אין אתם עושים לי כך וכך הריני נמכר לגר. ותהי לחרפה למשפחתו. ע״ז מרומז שאין צריכים לחוש לדבריו שאינו אלא כדי להפחיד וכדאי׳ בשבועות דמ״ו א׳ עביד אינש דגזים ולא עביד. אבל אחרי שכבר נמכר וגו׳. ומכ״מ גם מה שכתבנו אמת ומשמע בפשט המקרא שאם יודעים שכך הוא עני ועומד למכור עצמו באמת יש לעשות השתדלות שלא יבא לידי כך:

פ מצאתי בשם הערוך מטמון תרגום טמיע ובערוך הגדול מצאתי ויחפרוהו ממטמונים תרגום מן טומעיא, כי בא השמש תרגום ירושלמי טמועת שמשא. ורצה לומר, אל תניחהו עד שיהא טמון בין עובדי אלילים: