ויקרא כה, מט

אוֹ אַח אֲבוּהִּי אוֹ בַר אַח אֲבוּהִי יִפְרְקִנֵהּ אוֹ מִקָרִיב בִּשְׂרֵהּ מִזַרְעִיתֵהּ יִפְרְקִנֵהּ אוֹ דְתַדְבֵּק יְדֵהּ וְיִתְפָּרָק

אוֹ אַחְבוֹי אוֹ בַּר אַחְבוֹי יִפְרְקִינֵיהּ אוֹ מִקָרִיב בִּישְרֵיהּ מִזַרְעִיתֵיהּ יִפְרְקִינֵיהּ אוֹ תְּאַרַע יְדֵיהּ אוֹ יְדָא דְצִבּוּרָא וְיִתְפָּרִיק

או השיגה ידו. שמצא אבדה או ירש ממון מת ממשפחתו. והזכיר בתחלה האח והמשפחה כי הוא הדבר הנמצא ברוב:

או דודו. זה הקב"ה שנא' זה דודי וזה רעי:

או בן דודו. זה מלך המשיח שנא' בו אמר אלי בני אתה כמו שדרשוהו ז"ל במסכת סוכה:

או השיגה ידו. ע"י מצות וזכיות שבידו ונגאל:

בן דדו חסר וי"ו אותיות בן דוד:

או דדו או בן דדו. הקרוב קרוב קודם:

או השיגה ידו ונגאל. שאין גופו קנוי, ולא אמרינן ביה: מה שקנה עבד קנה רבו:

או משאר בשרו. שאר בשרו מיבעי. מזה דרשו בת״כ או משאר בשרו מלמד שהקרוב קרוב קודם. פי׳ לא כל ש״ב שוין. אלא מקצת ש״ב שהן קרובין יותר. אבל פרש״י קידושין דכ״א א׳ בד״ה לקרוב כו׳ דזה למדנו מדכתיב או דודו ואח״כ או בן דודו. וכ״ה לשון הרמב״ם הל׳ עבדים פ״ב והקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו. וא״כ קשה הלשון או משאר בשרו. ונראה דמזה למד רש״י יבמות דנ״ד ב׳ בד״ה מה להלן כו׳ ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם. ומשמע דמי שאין לו קרובי האב שיכולין לגאלו מצוה על קרובי האם. ולא נתבאר מנליה לרש״י. ואפשר דלשון משאר בשרו משמע דאפילו הוא מקרובי האם. וא״כ הוא מקצת שארו ג״כ יגאלנו אלא ממשפחתו קודם שהוא נחשב לשאר בשרו ממש: