ויקרא כה, לט

עבדת עבד. עבודה של גנאי, שיהא נכר בה כעבד, שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעליו:

וַאֲרֵי יִתְמַסְכַּן אָחוּךְ עִמָךְ וְיִזְדַבַּן לָךְ לָא תִפְלַח בֵּהּ פָּלְחַן עַבְדִין

וַאֲרוּם יִתְמַסְכֵּן אָחוּךְ עִמָךְ וְיִזְדַבֵּן לָךְ לָא תִפְלַח בֵּיהּ הֵי כְּנִימוּסֵי פוּלְחָנוּת עַבְדַיָא

ונמכר לך. הוא מעצמו או גנב ממך ומכרוהו בבית דין:

עבדת עבד - לרדותו בפרך כעבד כנען.

עבדת עבד. עבודה מבוזה כגון לנקות הרפת וכיוצא בה, ורבותינו דרשו: בו אין אתה עובד עבודת עבד, אבל בבן חורין כגון אינשי דלא מעלו, אתה עובד, וכדרשינן: לעולם בהם תעבדו, ובאחיכם [וכו'] וכדרב שעורים אחוה דרב סלא דנקיט אינשי דלא מעלו ואייעל להו בגוהרקי דרבא, דאינו קשה כל כך לבן חורין כמו לעבד, משום דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד:

וכי ימוך אחיך וגו׳. פרשה זו תרמוז למה שאמרו זכרונם לברכה בספר הזוהר (תיקונים י׳) כי ה׳ צוה לשר אדום שהוא סמא״ל שלא יתנהג באכזריות עם ישראל, והוא אמרו כי ימוך אחיך על דרך אמרו (מלאכי א:ב) ״הלא אח עשו ליעקב״. ״עמך״, פרוש, נמיכותו ועניותו הוא לצד היותו עמך, שנתלוה לדרכיך הרעים. ונמכר לך על דרך (ישעיהו נב:ג) ״חנם נמכרתם״, ודרשו בספר הזוהר (ח״ב קכח.) כי בחינת סמא״ל תקרא חנם, שגלות החל הזה הוא לאדום, ״זכור ה׳ לבני אדום״.

ויצו ה׳ לא תעבד בו עבודת עבד, על דרך אמרו (ירמיה ב:יד) ״העבד ישראל״ וגו׳, אלא כשכיר כתושב יהיה וגו׳, לצד שיש בישראל שתי בחינות: המון העם ויושבי בשבת תחכמוני (שמואל ב כג:ח). ותמצא שהגם שישראל מעלין מסים וארנוניות, אין לומדי התורה בכלל, דכתיב (דברים לג:ג) ״והם תכו לרגלך״ ואמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא ח.) וכו׳, וכתיב (עזרא ז:כד) ״מנדה בלו והלך לא שליט״ וגו׳. כנגד המון עם אמר ״כשכיר״, שהם מכורים בעד עונותיהם, וכנגד הצדיקים אמר ״כתושב״, שאינם אלא יושבים בין האמות בגלות אבל אין עליהם משא מלך.

ואמרו עד שנת היובל – הוא גבול הגאלה כידוע, ״יעבד עמך״, ומודיע ה׳ כי סוף סוף יצא מעמו, דכתיב ויצא מעמך, הוא ובניו – פרוש, הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עמו, והוא סוד הגלות. שאם לא כן, למה לא ייסרם ה׳ בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם? אלא אחד מהטעמים הוא כדי שיבררו הניצוצות של הקדשה מבין הארצות, כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל, באמצעות היסורין והתורה והמצוות, הניצוצות מתבררים מעצמם, והוא סוד אמרו (קהלת ח:ט) ״עת אשר שלט האדם באדם לרע לו״.

ואם תאמר, אם כן אם לא היו ישראל חוטאים וגולים מי היה מברר המתבררים עתה בתפוצת ישראל? דע כי אם לא היו ישראל חוטאים היה להם כח לברר ניצוצות הקדושות במקום שהם מכל המקומות אשר באו שם, מה שאין כן אחר חטאם דחלש כחם, ולואי שתשיג ידם במקום עצמו אשר שם הניצוצות.

ואמר ושב אל משפחתו, כי בבא הגואל יטע ה׳ בתוכנו אורו יתברך אשר שם הוא משפחת עם בני ישראל, גם יקומו שוכני עפר וישובו כל אחד אל אחזת אבותיו, הוא אור עולם בית המקדש כוננו ידיו יתברך.

לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך, ומצד דבר זה יתחיב מיתה סמא״ל לעתיד לבוא, כמאמרם זכרונם לברכה (סוכה נב.), שהרי הוא מותרה ועבר מצות ה׳:

וכי ימיך אחיך עמך. כמש״כ שהוא רגיל עמך. והקדים הכתוב. באשר אזהרה לא תעבוד בו עבודת עבד. ולא תרדה בו בפרך. לא שייך אלא במי שקונה עבד לתשמישי ביתו. ובזה האופן יש כמה אופני תשמישים. חשובים ומבוזים. משא״כ מי שקונה עבד לעבוד בשדהו כל המלאכות ידועות ומוכרחות וא״א להרבות ולמעט מן הצורך. והעני הנמכר לעשיר. אין העשיר הקונה עבד לוקחו לביתו אלא א״כ הוא רגיל בו ויודע שאינו גנב מש״ה כתיב עמך. דבל״ז אמרו במס׳ ד״א חשדהו. ומש״ה לא כתיב אזהרות אלו בפרשת משפטים גבי הקונה ע״ע מב״ד דשם מיירי שנמכר על הגניבה ומסתמא משלחו בשדה: