ויקרא כה, לח

אשר הוצאתי וגו'. והבחנתי בין בכור לשאינו בכור, אף אני יודע ונפרע מן המלוה מעות לישראל ברבית ואומר של נכרי הם דבר אחר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקבלו עליכם מצותי אפלו הן כבדות עליכם:

לתת לכם את ארץ כנען. בשכר שתקבלו מצותי:

להיות לכם לאלהים. שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה:

אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן דִי אַפֵּקִית יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם לְמִתַּן לְכוֹן יָת אַרְעָא דִכְנַעַן לְמֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ

אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן דִי פְרִיקִית וַאֲפֵיקִית יַתְכוֹן פְרִיקִין מִן אַרְעָא דְמִצְרַיִם מְטוֹל לְמִתַּן לְכוֹן יַת אַרְעָא דִכְנַעַן לְמֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהָא

וטעם אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. שהייתם גרים והנה נתתי לכם אחוזה והטעם דבק עם גר ותושב וחי עמך גם עם כל הפרשה הנזכרת בעבור גאלת הארץ. והזכיר פרשת ומטה ידו עמך בעבור שיזכיר הישראלי שיהיה לו צורך רב עד שימכור עצמו שיצא ביובל והנה כל פרשת הסדר דבקה:

להיות לכם לאלהים. שיהיה התכלית המכוון ממנו מושג בין כולכם ולכן ראוי שיהיה סדר המדינות בכם באופן שתוכלו כלכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון:

לתת לכם את ארץ. כדאמרינן בשלהי מסכת כתובות לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפי' בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפי' בעיר שרובה ישראל שכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' להיות לכם לאלהים. וכן דוד הוא אומר כי גרשוני היום וגו':

אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם. דרשו רז"ל אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור אני עתיד ליפרע מן המלוה מעותיו ברבית ואומר של כותי הם, וזהו שאמר אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך, וכן הזכיר בעבד לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך. ואמר לא תרדה בו בפרך, לא יאמר החם לי את הכוס ואינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבא, שמא תאמר מי מכיר בדבר אם לצורך אם לאו, הרי הדבר מסור ללב, לכך נאמר בו ויראת מאלהיך.

אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בהיותכם שם גרים.

לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. מדרש גרסי' בשלהי כתובות ת"ר לעולם ידור אדם בא"י ואפי' בעיר שכולה גוים שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה שנא' להיות לכם לאלהים וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך שכל הדר בחוצה לארץ כמו שעובד ע"ז א"ר אלעזר מתי ח"ל אינן חיים שנא' ונתתי צבי בארץ החיים ארץ שצביוני בה מיתיה חיים ארץ שאין צביוני בה אין מיתיה חיים והא דכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון מוקי לא בנפלים פי' ובארץ ישראל וכן כתי' הנותן נשמה לעם עליה ור' אבהו דורש מהאי קרא דאפי' עבד או שפחה שבא"י מובטח להם שהם בני העוה"ב כתי' הכא נותן נשמה לעם עליה וכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור וא"ר חייא אמר ר' יוחנן כל ההולך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנא' ורוח להולכים בה ולר' אלעזר צדיקים שבח"ל אינם חיים אלא ע"י גלגול מחילות ופריך והא צער הוא להם אמר אביי מחילות נעשים להם תחת הקרקע והולכים בלא גלגול ולכך הטריח יעקב לבניו לישאנו לארץ החיים שמא לא יזכה למחילות וכן יוסף לאחיו וא"ר ענן כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי וכתיב וכפר אדמתו עמו. מעשה בא' שבקש לעלות לא"י א"ל אם אתה עולה לא"י אל תרבה בישיבה שקשה לתחתונים ואל תרבה עמידה שקשה ללב ואל תרבה בהליכה שקשה לעיניים אלא שליש מכל א' וכל ישיבה שאין סמיכה עמה עמידה נוחה הימנה וא"ר הושעייא עמי הארץ איני חיים שנא' מתים בל יחיו רפאים בל יקומו לא אמרתי אלא במי שידיו רפויות מן התורה וכן כתיב הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באורה של תורה טל מחייהו ולא אחר וא"ר חייא בר יוסף עתידין ישראל שמבצבצין ועולין היינו כשיגיעו המתים לשם ע"י מחילות אז יבצבצו ויעלו שנא' ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנא' העיר אשר בחרתי בה ועוד אמר עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה. ועתידה חטה שתתמר ועולה כדקל ושמא תאמר יש כח לקוצרה ת"ל ירעש כלבנון פריו שהקב"ה מוציא רוח מבית גנזיו ומשיר לארץ את הסלת ואדם יוצא ומביא ממנו פסת ידו ומפרנס כל ביתו ועוד אמרו עתידה א"י שתוציא גלוסקאות בכל יום ושמא היינו בכה"ג דלעיל ועתידה חטה להיות ככליות של שור הגדול שנא' עם חלב כליות חטה ולעו"הב יוצא לשדה ומביא ענבה בקרון ובספינה ומניחה בזוית ביתו ומסתפק ממנו בסיפוק גדול והגרעינה מסיק תחת תבשילו וכל ענבה יהא בה גרבי יין שנאמר ודם ענב תשתה חמר קרי ביה חומר כור:

אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. הוא טעם על אזהרה ללוה שלא יתן נשך. והרי מה יעשה והוא נצרך ללוות ואינו משיג בל״ז. ע״ז הוא נותן טעם. שהרי הוצאתי אתכם מא״מ. שהיו מתפרנסים בשופי מיד המלך כידוע. וא״כ עלי להשגיח ולהזמין פרנסה:

לתת לכם את ארץ כנען. כבר נתבאר לעיל י״ד ל״ד דזה השם מורה על מסחור שהיו כנענים היושבים על הים והירדן מיוחדים בזה. ובא להסמיך בזה דלא נימא דרק להעוסקים בגידולי קרקע אסור להשיג ברבית. אלא ה״ה בעוסקים במסחור:

להיות לכם לאלהים. אפילו בחו״ל השגחתו עליכם: