ויקרא כה, כו

ואיש כי לא יהיה לו גאל. וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו:

וּגְבַר אֲרֵי לָא יְהֵי לֵהּ פָּרִיק וְתַדְבֵּק יְדֵהּ וְיַשְׁכַּח כְּמִסַת פֻּרְקָנֵהּ

וּגְבַר אֲרוּם לָא יְהֵי לֵיהּ מַאן דְחָמֵי לְמִפְרוֹק זְבִינוֹהִי וּתְאַרַע יְדֵיהּ וְיִשְׁכַּח הֵי כְמֵיסַת פּוּרְקָנֵיהּ

והשיגה ידו ומצא אבידה או ירש ירושה, אבל אינו לוה וגואל.

כדי גאלתו אבל אינו גואל לחצאין ליתן לו מעותיו בעין רעה זוז אחר זוז.

והשיגה ידו. אבל אינו לוה וגואל:

כדי גאלתו. אבל אינו גואל לחצאין, שיתן מעותיו בעין רע זוזא זוזא דאפסדינהו מיניה, ואעפ"י שאין עליו אלא תרעומות, הכא כיון דהקרקע בידו לא יקח מעותיו אלא ביחד, ולכך כתיב: כדי גאלתו:

ואמרו ואיש כי לא יהיה לו גאל. על דרך אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין צג.) אין איש אלא הקדוש ברוך הוא, דכתיב (שמות טו:ג) ״ה׳ איש מלחמה״, כשלא יהיה לו גואל כי אין איש שם על לב, אין מנהל ואין מחזיק ביד אומה ישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי חס ושלום אבדה תקוה, אלא ״והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו״. אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין צח.) כי היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז והשיגה ידו על דרך אמרו (דברים ב:טו) ״יד ה׳ היתה בם״ שהיא מדת הגבורה החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצא כדי גאלת הבית.

והשיגה ידו. הכי מיבעי או השיגה ידו. ואיש כי לא יהיה לו גואל מיותר. ובא להורות לנו דרך מוסר כי זה שלא יהיה לו גואל יבא לידי כך שתשיג ידו. דמי שיש לו גואל והוא בוטח עליו מסיר בטחונו מה׳ משא״כ אם אין לו על מי לסמוך ה״ה חוסה בו ית׳ והקב״ה יודע חוסי בו וממציא לפניו כדי גאולתו. (ואח״כ ראיתי שהקדימני בזה בס׳ מלאכת מחשבת) וכתיב ואיש. ולא ואם לא יהיה לו גואל. ללמדנו דגם הבוטח בה׳ מכ״מ צריך להיו׳ איש היודע את בוראו ומשתדל בתפלה ובקשה ממנו ית׳. וכמבואר בויקרא רבה פ׳ י״ז טוב ה׳ לקויו יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו. פי׳ גם יבקש בתפלה:

ת כלומר וכי יש לך בישראל מנוטלי חלק בארץ שאין לו גואלים מזרע יעקב:

א כלומר שהם עניים, כתב הרא"ם אבל בקידושין שנו אלא זה שיש לו ואינו רוצה שהרשות בידו, ומכאן הביא רבי יהושע ראיה דהאי קרא דוגאל את ממכר אחיו רשות דקאמר התם אתה אומר רשות או אינו אלא חובה תלמוד לומר ואיש כי לא יהיה לו גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשות בידו, ואם היה כדברי רש"י שאין לו גואל שיכול לגאול שאין לו השגת יד שוב אין ראיה מן המקרא הזה דקרא וגאל את ממכר אחיו ברשות קמיירי דלמא בחובה קמיירי ומאי ואם אין לאיש גואל שאין לו גואל שיש לו השגת יד לגאול ואם כן לפי פירוש הרא"ם יהיו דברי רש"י סותרים זה את זה דלעיל פירש כמאן דאמר דברשות קמיירי כמו שפירש הרא"ם והכא פירש כמאן דאמר חובה, ואף כי הרבה פעמים מצינו שרש"י פירש פעמים כי האי מאן דאמר ופעמים כי האי מאן דאמר אף על פי ששניהם סותרים זה את זה היינו בשני מקומות אבל במקום אחד כי הכא קשה. לכן נראה דרש"י סובר כמאן דאמר חובה ולעיל נמי בחובה איירי ודלא כהרא"ם. ואם תאמר מה מתורץ בזה וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל שהוא עשיר שיוכל לגאול ממכרו. ויש לומר דהכי פירושו אין לו גואל הקרוב שיכול לגאול ממכרו לפי שהמצוה מוטלת על הקרוב לו ביותר ואותו קרוב אינו עשיר כל כך שיוכל לגאול ממכרו: