ויקרא כ, ח

וְתִטְּרוּן יָת קְיָמַי וְתַעְבְּדוּן יָתְהוֹן אֲנָא יְיָ מַקְדִשְׁכוֹן

וְתִטְרוּן יַת קְיָמַי וְתַעַבְדוּן יַתְהוֹן אֲנָא הוּא יְיָ מְקַדִשְׁכוֹן

ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם. ובזה האופן שתתקדשו בפרישה מן העריות תשמרו ותעשו לדורות כי אם לא תתקדשו אתם ימרו גם הבנים בלי ספק בהיותם נולדים בחטא כענין הן בעון חוללתי:

אני ה' מקדשכם. כי אמנם מה שאסרתי בעריות הוא לקדשכם לעבודתי:

אני ה' מקדשכם סמך אצל אביו ואמו כי ג' שותפין יש באדם:

ושמרתם את חקתי אהדרי׳ קרא. למעלה הזהיר בחוקות עריות וחוקות כלאים וכאן בחוקות עבודת כוכבים.

ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם. כבר ביארנו דחקותי משמעו כ״פ מדות שהתורה נדרשת בהן. וקאמרה תורה שיהא סיוע מן השמים שתשמרו חקות התורה דקדוקי הפרשה:

ועשיתם אותם. תוסיפו לחדש בפלפולה. ובא המקרא הזה לכאן משום שעסק התורה מועיל לתפלה ודביקות בה׳. כדאי׳ במס׳ עבודת כוכבים ד״ג כל הלומד תורה בלילה חוט ש״ח משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. ביאורו דתכלית חוט ש״ח הוא לתפלה לאל חיי. ובמס׳ תמיד אי׳ כל הלומד תורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך וגו׳. והיינו דלא כתיב בזה המקרא משפטי משום שלזה התועלת אין נ״מ בלמוד דינים הלכה למעשה אלא רק כח התלמוד מקדש ומעלה את האדם שתהא תפלתו מקובלת. ומש״ה אפילו למוד חקי תורה לבד מועיל לזה: