ויקרא יט, לג

לא תונו. אונאת דברים לא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו אתה בא ללמוד תורה שנתנה מפי הגבורה:

וַאֲרֵי יִתְגַיַר עִמָךְ גִיוֹרָא בְּאַרְעֲכוֹן לָא תוֹנוּן יָתֵהּ

וַאֲרוּם אִין אִיתְגַיֵיר וְאִיתְחַזֵק עִמְכוֹן גִיוֹרָא בְּאַרְעֲכוֹן לָא תוֹנוּ יָתֵיהּ בְּמִילִין קָשִׁין

וכי יגור אתך גר. הזכירו אחר הזקן והטעם כאשר הזהרתיך לכבד הזקן הישראלי בעבור שאין לו כח כך אזהירך על הגר שכחך גדול מכחו או בעבור שאין לו כח שהוא בארצך ברשותך:

וכי יגור אתך גר (בארצכם) לא תונו אותו. אפילו אונאת דברים והוסיף ואמר:

וכי יגור אתך גר בא ואמר לו גר אני יכול יקבלנו ת״ל אתך במוחזק לך.

לא תונו [אתו]. כשאינו בקי במשא ומתן של ארצכם וקל להונות אותו, ואף באונאות דברים כי ירא להשיב:

וכי יגור אתך וגו׳. אמר לשון יחיד אתך וחזר לומר לשון רבים בארצכם. לצד כי המשכת הגרים תהיה באמצעות הצדיק אברהם אבינו עליו השלום, גם לצד טהר ארץ הקדושה תגרר נפשות השבויות, לזה אמר אתך לשון יחיד לרמז אל הצדיק, כי לא כלן הם בגדר המשכת ענפי הקדשה, ואמר בארצכם לרמז למעשה הארץ, שגם היא ישנה בגדר פעלה טובה זו.

עוד ירמז על השראת השכינה בעולם הזה אתנו, ויצו ה׳ ״כי יגור אתך גר״ ממקום גבוה. דקדק לומר ״אתך״ על דרך (תהלים עח:ס) ״אהל שכן באדם״. ואמר בארצכם היא ארץ הקדושה כי שם מקום השכינה, ועזבה מקומה עליון ובאה לגור בארץ. ״לא תונו אותו״, שאין לך אונאה כאונאת השכינה. ואמרו כאזרח מכם וגו׳ להזהיר על הגרים וכו׳ הבאים להתיהד.

וכי יגור אתך גר. משום דדרך גר להיות נדבק עם יחיד מאזרחים מש״ה כתיב בל״י:

גר בארצכם. דאי הוא גר בארץ נכריה במקום שאתם גרים ג״כ הדבר מושכל שתאהבו אותו כמנהג גרים שאוהבים זא״ז כדאיתא בפסחים דקי״ג ותחושו לצערו כדי שלא יגיע לכם כאלה. אבל אי יגור בארצכם מכ״מ לא תונו אותו בל״ר הכל מוזהרים על אונאתו אפילו מי שאינו עמו באונאת ממון למען כחש ולהשיג ריוח באונאתו והוא לא ידע איך להזהר בארץ נכריה:

ט דהא בפרשת בהר כתיב לא תונו שמדבר באונאת ממון דשם מדבר במקח וממכר ואם כן על כרחך לא תונו דכתוב כאן מדבר באונאת דברים: