ויקרא יט, לב

מפני שיבה תקום. יכול זקן אשמאי, תלמוד לומר זקן, אין זקן אלא שקנה חכמה:

והדרת פני זקן. איזהו הדור, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלהיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך:

מִן קֳדָם דְסַבַּר בְּאוֹרַיְתָא תְּקוּם וּתְהַדַר אַפֵּי סָבָא וְתִדְחַל מֵאֳלָהָךְ אֲנָא יְיָ

מִן קֳדָם סָבִין דִסְבִירִין בְּאוֹרַיְתָא תְּקוּמוּן וּתְיַיקֵר אַפֵּי חַכִּימָא וְתִדְחַל מֵאֱלָהָךְ אֲנָא יְיָ

מפני שיבה תקום יכול מפני זקן אשמאי תלמוד לומר זקן אין זקן אלא שקנה חכמה לשון רש"י (רש"י על ויקרא י״ט:ל״ב) ולשון תורת כהנים (פרק ז יא) והוא השנוי בגמרא במסכת קדושין (לב) תלמוד לומר זקן אין זקן אלא חכם שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ורבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא שקנה חכמה שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו והנה לדברי שניהם אין המצוה אלא בחכם ואונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא י״ט:ל״ב) אמר מן קדם דסבר באורייתא תקום ותהדר אפי סבא ומשמעות דבריו שגם הוא סובר כן ועם כל זה העולה מן הגמרא לפי פסק ההלכה אינו כן שהרי אמרו (קידושין לב) איסי בן יהודה אומר כל שיבה במשמע ואמר רבי יוחנן (שם לג) הלכה כאיסי בן יהודה והנה יצוה בכל שיבה אפילו על אשמאי שהוא הבור ויחזור ויצוה על הזקן שהוא הקונה חכמה ואפילו יניק וחכים ויתכן שיהיה גם כן דעת אונקלוס אבל יתרגם יניק וחכים בשיבה דאתא זקן וגלי בשיבה שבכללה כל השיבות בין שיבת התורה בין שיבת הימים:

וטעם להזכיר מפני שיבה תקום. בעבור המת כי הזקן קרוב למיתה כי גופו כמת נחשב והנה טעמו כל זקן וכל איש שיבה:

וטעם ויראת מאלהיך. שיענישך בימי הזקנה:

מפני שיבה תקום. אבל תהדרו קדושי עליון ומהם השיבה ברוב כאמרו עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא:

והדרת פני זקן. והם תופשי התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. אין זקן אלא מי שקנה חכמה ואחר שהזהיר על כבוד הקדושים הזהיר מלבזות את השפלים, ואמר:

זקן ויראת אזהרה לזקן שלא יטריח:

מפני שיבה תקום וסמיך ליה וכי יגור אתך גר לומר אפילו מפני זקן אשמאי:

אני ה' וסמיך ליה וכי יגור אתך גר לומר כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של הקב"ה:

מפני שיבה תקום. אפילו זקן אשמאי, כלומר בור, תרגום לא תשם (בראשית מז) לא תבור.

והדרת פני זקן. אפילו יניק וחכים, וכמו שאמר אין זקן אלא זה שקנה חכמה, שנאמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו. וכן דעת התרגום אבל תלה החכמה במלת שיבה שתרגם מפני שיבה מן קדם דסבר באורייתא, כלומר מפני שיבה תקום זו תורה שבכתב, והדרת פני זקן זו תורה שבעל פה.

מפני שיבה תקום וגו׳ – רז״ל אמרו (קידושין לב:) ״מפני שיבה״, שהוא גדול בשנים, ״תקום והדרת״, קימה שיש בה הדור. ״תקום והדרת פני זקן״ – זה שקנה חכמה. קשה, כפי זה היה לו לומר ״מפני שיבה ומפני זקן תקום והדרת״. ואולי שנתכון להמשיך ההדור לזקן זה שקנה חכמה, והקימה לשיבה שהוא הבא בימים. והכונה בזה שצריך הדרגה גדולה בכבוד החכם יותר מכבוד גדול בשנים. והגם שדרשו ז״ל קימה והדור לזה וקימה והדור לזה, עם כל זה ממה שנתחכם הכתוב לדבר בסדר זה להמשיך הדור לזקן, הודיענו כי גדול הדור לזקן מהדור גדול בשנים. ומעתה נמצינו אומרים שצריך לכבד החכם יותר מבעל שיבה.

עוד ירמז על דרך אמרם זכרונם לברכה בבראשית רבה (בראשית רבה סה:ט) כי אברהם אבינו בקש על השיבה כדי שיהיה נכר האב מהבן וכו׳, דכתיב (בראשית כד:א) ״ואברהם זקן״, והוא אמרו מפני שיבה תקום, ובזה אתה מהדר פני זקן שהוא אברהם, דכתיב ״ואברהם זקן״, שעל ידו היה דבר זה.

עוד ירמז על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה יב:ו) כי הרשעים כפופי קומה, ויצו ה׳ לאדם שיתעורר לתקן מעשיו לשוב לה׳ וזו היא קימתו, והעירו לתקן מעשיו מפני שיבה, פרוש שיבתו כדי שלא תאבד ממנו, על דרך אמרם זכרונם לברכה (יבמות נ.) זכה משלימין לו, לא זכה פוחתין לו ולא יגיע לימי שנותינו שבעים שנה. גם רמז כדי שלא יבואו ימים רעים בעת שיבתו שהם יסורין הקשים לאדם מכל יסורין, כאמרם זכרונם לברכה (קהלת רבה יב:א) כי הם ימים שכחות האדם והשתדלותיו אפסים והוא צריך להשגחה אלהית:

עוד ירמז והדרת פני זקן, פרוש זקנת עצמו, על דרך אמרם (סוכה נג.): אשרי ילדותנו שלא בישה את זקנותנו. גם רמז למאמרם זכרונם לברכה (חגיגה יד:) שבשעה שהצדיק הולך מעולם הזה, אומרים לאברהם אבינו: אשריך אברהם אבינו שצדיק זה יצא מחלציך, וכשהולך הרשע לא די שאין אומרים כן לפניו אלא שהוא מצטער. לזה מעורר ה׳ להאדם ואומר לו והדרת פני זקן, זה אברהם שמתהדר כשאומרים לפניו ״אשריך״ וכו׳. והוסיף להפחידו מעניני עולם הבא, ואמר ויראת מאלהיך – זו יראת ענש יום הדין, אני ה׳ – זו תשלום שכר טוב של עולם הבא. או ירצה להעיר היראה והאהבה, יראה – ״ויראת״ וגו׳, אהבה – ״אני ה׳״, כי שם זה הוא מקור האהבה החשוקה בלב כל משכיל.

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. נראה שהידור יותר מקימה כי בכלל ההידור גם הקימה, והזקנה יותר חשובה מן השיבה כי יש להתבונן מה ראו רז"ל לדרוש זקן זה שקנה חכמה (קדושין לב:) במקום שיש לפרשו כפשוטו, אלא שקשה לרז"ל הרי ההידור יותר חשוב מן הקימה והשיבה מן הראוי לכבדה יותר מן הזקנה שהרי בן ס' לזקנה בן ע' לשיבה אלא ודאי שטעם כיבוד השיבה הוא בעבור החכמה המצויה בהם יותר מבזולתם כמ"ש (איוב יב יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. ע"כ אמר איסי בן יהודא שכל שיבה במשמע ואפילו ע"ה (קידושין לב:) אחר שהחכמה מצויה בו יותר מבזולתו ראוי לכבדו בעבור חכמתו, אבל מ"מ זקן זה שקנה חכמה והשתדל בה כי הדבר הקנוי מורה על השתדלות הקונה שטרח בה לקנותה והוא השכל הנקנה לאדם, ודאי הוא ראוי יותר לכבדו מן השיבה שבאה לו החכמה מעצמה כי רוב ימים ידברו בחכמה.

ולפי שמצינו בכיבוד אב ואם ורבו, שהשוה הקב"ה כבודם לכבודו, ומוראם למוראו, (קידושין ל:) שמא תאמר שכשם שכיבוד של שיבה וזקן עליך כך מוראם מוטל עליך, ת"ל ויראת מאלהיך דווקא מורא רבך כמורא שמים כי הוא נקרא אלהיך כד"א (שמות ז א) ראה נתתיך אלהים לפרעה וכארז"ל (פסחים כב:) את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח. וזה מדבר במורא רבך דווקא. ומה שקראוהו זקן במלה מורכבת להודיע שאחר שקנה שלימתו בימים מועטים הרי הוא כבן שבעים שנה.

מפני שיבה תקום. נגד מה שהזהירה רחמנא שלא להיות משוקע בטומאת אוב כדי שישאלו הרבה באוב ע״י זה. אמרה תורה נגד זה דמפני שיבה תקום והדרת פני זקן. ויהי לתועלת ממנו לתפלה. וכדאיתא בב״ב דקט״ו מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם. ובתענית פ״ב והיחידין חוזרין ומתענין מאן נינהו יחידין ת״ח הרי שתפלת ת״ח מסוגלת להתקבל ואם כן מקרא זה עצה לפרנסה. ובל״ז ג״כ הוא סגולה לברכת הארץ דכמו שביארנו בס׳ שמות כ״ב כ״ח דבזיון ת״ח מביא רעב ה״נ כבוד ת״ח מביא ברכה לארץ:

ויראת מאלהיך. פי׳ ברבה פ׳ בהעלותך שאם אתה נוהג כבוד בזקן תמצא יראת שמים ואם לא תירא מהם אזי לא תירא מאלהיך ג״כ:

ו רש"י מפרש לשון אשם כלומר רשע שחייב הרבה אשמות. ורבינו תם מפרש שהוא בור לשון של לא תשם ומתרגמינן לא תבור רוצה לומר בור:

ז לאו מנוטריקון דזקן דרש רק מגזירה שוה דזקן זקן מזקני ישראל כדכתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו כלומר שהם גדולים וחכמים:

ח ואם תאמר היאך סלקא דעתך דיעצים עיניו פשיטא שעובר ויש לומר דהכי פירושו יכול יעצים עיניו קודם שיבא לארבע אמות שלו דאינו חייב לקום מפניו אלא כשיבא לארבע אמות שלו: