ויקרא יט, יג

לא תעשק. זה הכובש שכר שכיר:

לא תלין. לשון נקבה מוסב על הפעלה:

עד בקר. בשכיר יום הכתוב מדבר, שיציאתו מששקעה החמה, לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה ובמקום אחר הוא אומר (דברים כד טו) ולא תבוא עליו השמש, מדבר בשכיר לילה, שהשלמת פעלתו משיעלה עמוד השחר, לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום, לפי שנתנה תורה זמן לבעל הבית עונה לבקש מעות:

לָא תַעֲשׁוֹק יָת חַבְרָךְ וְלָא תְאַנֵס לָא תְבִית אַגְרָא דַאֲגִירָא לְוָתָךְ עַד צַפְרָא

לָא תִטְלוּם יַת חַבְרָךְ וְלָא תָנִיס וְלָא תְבִית סוּטְרָא דְאַגִירָא לִמְעַכְּבָא גַבָּךְ עַד צַפְרָא

לא תעשק את רעך. בסתר:

ולא תגזול. בגלוי בחזקה:

פעלת. כמו שכירות וכן ופעולתו לפניו ויתכן היותו דרך קצרה והטעם שכר פעולתו ורבים פירשוהו על שכיר יום שיאמרו לו גם תעשה בבקר ובבקר אתן לך שכר שני ימים והמעתיקים אמרו כי הוא שכיר יום כי שכיר לילה לא תבוא עליו השמש.

לא תעשק - עושק שכר שכיר ומטי גר.

ולא תגזול - כעין ויגזול את החנית מידו.

ולא תלין - שכיר לילה.

לא תלין. כתוב בת"כ אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה ושכר קרקעות מנין ת"ל לא תלין פעולת שכיר הרי כל דבר במשמע. ומכאן יש ללמוד דהשוכר בית או בהמה מחבירו ומשהה שכרו שעובר עליו משום בל תלין ותלמוד שלנו אינו מזכיר קרקעות כלל:

לא תלין פעולת שכיר וסמיך ליה לא תקלל כי אף אם ילין שכרך אל תקללהו אלא תתבעהו בבית דין:

פעלת שכיר כמו כי פועל אדם ישלם לו.

פעלת שכיר כל דבר במשמע שכר אדם וכלים ובהמה וקרקעות.

לא תעשק את רעך עושק זהו שלוה לו חברו ממון או הפקיד אצלו, והוא אומר הן, אבל איני רוצה לשלם לך, ובאלמות גוזל לו את שלו, כגון: ויגזל את החנית מיד המצרי:

לא תלין פעלת שכיר. שא[ו]מר לו: לא אשלם לך עד חמשה ימים, ואין לך גזל גדול מזה, שאין לו מה לאכל, ואליו הוא נושא את נפשו, ובאלו לא שיך שבועה שהרי הוא מודה:

לא תעשק וגו׳. הכונה, להיות שצוה ה׳ על נוטל ממון חברו שלא בידיעתו, אל יאמר אדם שלא הקפיד אלא בדרך גנבה, אבל גזלה ועשק אשר ידע האדם בהם אין אזהרה, לזה חזר לצוות גם על נוטל ממון חברו בידיעתו כאונס, ולא גזלת ממון בהחלט לבד אלא אפלו עכבת ממון שכיר אסור.

וטעם אמרו רעך, נתכון לשלול טענת היותו ריעו, ובאמצעות זה יתן יד בממונו ויאמר כרע כאח לו בינו לבין עצמו ימחול לו ולא יחפוץ להענישו, ולצד שאין באזהרה זו אלא משום דברים שבין אדם לחברו, כשהוא מוחל אין עון, לזה אמר לא תעשק את רעך.

ובדרך רמז ירמז על דרך מה שדרשו חז״ל (ברכות לה:) בפסוק ״גוזל אביו ואמו״ וגו׳, זה הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה, עד כאן, והוא מאמר ה׳ כאן לא תעשק את רעך זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב (משלי כז:י) ״ריעך וריע אביך״, שלא יגזל ברכות שהוא חיב לברך על מה שנהנה בעולם הזה. ואמרו ולא תגזל רמז שגם בעשק זה יש גזלה לאחרים, שהוא מה שרמז בפסוק ״גוזל אביו ואמו״, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (שם) אביו זה הקדוש ברוך הוא, אמו זו כנסת ישראל, כי כשהאדם ממעט במצוה הצריך עשות גורם רעה גם לכללות ישראל. ואמר לא תלין שצריך לתת חק יום ביומו, על דרך אמרם זכרונם לברכה (ויקרא רבה כו:ד) שהיו לווים ביום ופורעים בלילה, והוא מה שרמז כאן ״לא תלין פעלת שכיר אתך״, פרוש תבת ״אתך״ חוזרת לשכיר שהוא רוח ה׳ אשר נתן באדם כשכיר כתושב, ושכרו הוא עשות מצוות ה׳.

עוד ירמז על דרך אמרם זכרונם לברכה כי בני תורה אין להם פרנסתם בעולם הזה, וכאמרם (ילקוט משלי רמז תתקל״ד) שאמרה תורה מפני מה בני עניים, והטעם הוא שמעתי טעם נכון משם האר״י זכרונו לברכה כי אין העולם יכול לסבול רוב הטובה אשר תנתן בשביל הצדיקים, לזה אינו משפיע אלא לבינונים ודרך שם יהיו נזונים בני תורה. הא למדת שאין העשירים אלא מרזב אשר הוכן להסתפקות הצורך לצדיקים, וצוה ה׳ לבל יעשוק האדם את רעהו שהוא הצדיק, דכתיב (תהילים קכ״ב:ח׳) ״למען אחי ורעי״, ולא יתן לו את חקו, וזה עשק מפרסם.

עוד ירמז שלא יעשק תיבת ״את״ שאצל ״רעך״ שהוא הקדוש ברוך הוא, כמו שדרש רבי עקיבא (פסחים כב:) ״את ה׳ אלהיך תירא״ לרבות תלמידי חכמים. והכונה בזה לירא מהחכמים הדנים בארץ, וכיון שכן הרי יש אלהים שופטים בארץ אשר ירא מהם לקים דבר משפט, ובזה לא יגזל כי השופט יוציא גזלה ממנו.

לא תעשוק את רעך. אם נכנס ממון אחר בידו בהלואה וכדומה בהיתר. ואין בדעתו להשיב מיקרי עושק ולא גזל שאינו אלא כמו ויגזול את החנית מיד המצרי היינו שחטף בחזקה מתחלה:

ולא תגזול. היינו חוטף בגזילה. ולא נצרך הכתוב אלא אפילו דעתו להשיב למחר מכ״מ גזל ליומא מיקרי גזל כמו גניבה ע״מ למיקט. למדנו שאם לוה ונכנס בידו ברשות לזמן ידוע וכשהגיע הזמן העביר המועד ודעתו להשיב אח״כ אינו עובר בל״ת. זולת לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. שאע״ג שאינו אלא סלוק חוב גם דעתו לסלק אח״כ מכ״מ פעולת שכיר שאני כדמפרש המקרא הטעם במק״א כי אליו הוא נושא את נפשו:

ח דכל לשון עושק כבישת שכר שכיר הוא וכן פירש רש"י בבבא מציעא דף כ"א:

ט ופירש הרא"ם דאי הוי תי"ו הנוכח אם כן הוי פועל יוצא ולא מצינו המלה הזאת בשום מקום שהיא יוצאת אלא פועל עומד כמו וילינו שם וילן שם כי ברחוב נלין רק בפסוק ערום ילין בלי לבוש. ויותר טוב לפרש על הפעולה ויהיה עומד. ונראה לי דאי קאי אבעל הבית לא נתקשר עמו מלת אתך דלא היה לו לומר אלא לא תלין פעולת שכיר עד בוקר:

י דקשה לרש"י דמשמע כל הלילה מותר ללין רק עד הבוקר אסור והא בפרשת כי תצא כתיב ולא תבוא עליו השמש ומתרץ דבשכיר יום הכתוב מדבר:

כ עונה או יום או לילה שהוא י"ב שעות נקרא עונה: