ויקרא יד, ו

את הצפר החיה יקח אתה. מלמד שאינו אוגדה עמהם, אלא מפרישה לעצמה, אבל העץ והאזוב כרוכים יחד בלשון הזהורית, כענין שנאמר ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב, קיחה אחת לשלשתן יכול כשם שאינה בכלל אגדה כן לא תהא בכלל טבילה, תלמוד לומר וטבל אותם ואת הצפור החיה, החזיר את הצפור לכלל טבילה:

יָת צִפְּרָא חַיְתָא יִסַב יָתַהּ וְיָת אָעָא דְאַרְזָא וְיָת צְבַע זְהוֹרִי וְיָת אֵזוֹבָא וְיִטְבּוֹל יָתְהוֹן וְיָת צִפְּרָא חַיְתָא בִּדְמָא דְצִפְּרָא דִנְכִיסָא עַל מֵי מַבּוּעַ

יַת צִפְּרָא חַיְיתָא יִסַב יָתָהּ וְיַת קֵיסָא דְאַרְזָא וְיַת צְבַע זְהוֹרֵי וְיַת אֵזוֹבָא וִיטַמֵשׁ יַתְהוֹן וְיַת צִפְרָא חַיְיתָא בְּאַדְמָא דְצִפּוֹרָא דִנְכִיסָא וּבְמֵי מַבּוּעַ

וטבל אותם. הארז והשני והאזוב:

על המים. שהדם מעורב עמם:

ואת הצפר החיה בדם וגו׳ כדי שתהא צבועה והולכת על פני השדה ובאים בני מינה המכירים אותה ורואין שנשתנית ומתקבצים עליה והורגין אותה כדי שלא ימצאנה מצורע אחר ויקריבנה ורחמנא אמר וכפר עליו ולא על אחר. וכן אמרו רבותינו חזרה הצפור חזרה הצרעת וראיה לדבר העיט צבוע נחלתי לי והיכן דברה תורה בעיט צבוע אם לא בענין זה, מיהו התלמוד מוכיח שהיא מותרת מסברא וכי אמרה תורה שלח לתקלה.

י דקשה לרש"י דהיה לו לכתוב קיחה אחת אכולן את הצפור וגו' ואת האזוב יקח אותה:

כ כלומר העץ ארז ואזוב וגם הלשון זהורית כרוכין יחד באגודה אבל אין הלשון זהורית כרוך סביב השנים אלא כרוך עמהן באגודה ולא הזכיר בקרא במה הן כרוכין: