ויקרא יד, ה

על מים חיים. נותן אותם תחלה בכלי, כדי שיהא דם צפור נכר בהם וכמה הם, רביעית:

וִיפַקֵד כַּהֲנָא וְיִכּוֹס יָת צִפְּרָא חֲדָא לְמָאן דַחֲסַף עַל מֵי מַבּוּעַ

וְיַפְקֵד כַּהֲנָא לְטַבְּחָא וְיִכּוֹס יַת צִיפּוֹרָא חֲדָא לְמָן דַחֲסַף עַל מֵי מַבּוּעַ

וצוה הכהן ושחט. כהן אחר או ישראל ויש אומרים המצורע והוא רחוק:

אל כלי חרס. כמו על, וכן אל הנער הזה התפללתי:

מים חיים. לקוחים ממקום נובע:

ושחט את הצפור האחת. למה שוחט אחת ומשלח אחת לומר שאם יעשה תשובה אין הצרעת חוזרת עליו:

על מים חיים כמו שמצינו בנעמן שנתרפא מצרעתו במים חיים ולכך זב צריך טבילה במים חיים משא"כ בשאר טמאים שאינן צריכין. להתרפאות ע"י מים חיים:

על מים חיים בגימט' לא במים מלוחים:

וצוה הכהן ושחט הצווי בכהן והשחיטה בכל אדם.

ושחט את הצפור האחת הבחורה שבשתים.

על מים חיים לומר שהמת הוא המצורע שחשוב כמת מתערב עכשיו עם החיים לבא במחנה ולהיות כשאר בני אדם. על מים חיים לערב עם הדם שהרי אין בדם עצמו כדי לטבל בו את הארז והשני תולעת והאזוב.

אל כלי חרש. סימן שאם יחזר לקלקולו, שוב אין לו תקנה:

וצוה הכהן ושחט. מי שהוא ואפילו לתנא בת״כ דשחיטה בכהן דוקא מ״מ לא דוקא אותו כהן שיש בכחו לראות הנגע ולטהרו אלא מצוה לאיזה כהן שישחוט:

ח דבתחלה כתיב אל כלי חרס ואחר כך כתיב על מים חיים הא כיצד ומתרץ דהא והא איתא נותן אותה וכו':

ט מדכתיב אחריו וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה וגו' משמע שצריך שיהא הדם ניכר במים: