ויקרא יד, מא

יקצע. רודוניי"ר בלע"ז ובלשון משנה יש הרבה:

מבית. מבפנים:

סביב. סביבות הנגע, בתורת כהנים נדרש כן, שיקלוף הטיח שסביב אבני הנגע:

הקצו. לשון קצה, אשר קצעו בקצות הנגע סביב:

וְיָת בֵּיתָא יְקַלְפוּן מִגָיו סְחוֹר סְחוֹר וְיִרְמוּן יָת עַפְרָא דִי קַלִיפוּ לְמִבָּרָא לְקַרְתָּא לַאֲתַר מְסָאָב

וְיַת בֵּיתָא יְקַלְפוּן מִגַוֵיהּ חֲזוֹר חֲזוֹר וִיטַלְקוּן יַת עַפְרָא דְקַלִיפוּ מִבָּרָא לְקַרְתָּא לַאֲתַר מְסָאָב

ואת הבית יקציע. מגזרת מקצעות וכן מר ואהלות קציעות וטעמו פצולות ויש אומרים שיפצלו המקצוע ואין זה נכון כי כבר פשה נגע בבית רק יקציע כל הבית:

וטעם מבית. מבפנים:

הקצו. מגזרת קצה כי קצתו ההו׳ למעלה הסירו לבדו:

יקציע - יקליף, כמו: יעשהו במקצעות. ובתלמוד: המקצע מכולן טפח.

אשר הקצו - הקצות את הבית מחטופי פעל הה"י הוא. מן קצה יאמר הקצו. ויש לומר: שפתרונו לשון קיצוע מדכתיב: אחרי הקצות את הבית - נמצא שהקיצוע קרוי הקצות שהרי הלשון כתוב למעלה: ואת הבית יקציע.

יקצע, הקצו שניהם ענין אחד, מדכתיב ואת הבית יקצע וכתוב אבתריה אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח.

מ לא מן הבית כי יחסר ה"א. גם אין טעם לומר שיקציע הבית מן הבית:

נ דאין לומר סביבות הבית מארבע כותלים אם כן סביב למה לי הא כבר כתיב ואת הבית יקציע מבפנים:

ס מפני שמלת הקצו על משקל המרו את רוחו והמכוון פה הוא הקציעה לא הקצה. לכן אמר שהכוונה הוא אשר קצעו בקצות הנגע סביב ואם היה אומר אשר קצעו לא ידענו אותה קליפה היכן היא: