ויקרא יד, כ

ואת המנחה. מנחת נסכים של בהמה:

וְיַסֵק כַּהֲנָא יָת עֲלָתָא וְיָת מִנְחָתָא לְמַדְבְּחָא וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי כַּהֲנָא וְיִדְכֵּי

וְיַסִיק כַּהֲנָא יַת עֲלָתָא וְיַת מִנְחָתָא לְמַדְבְּחָא וִיכַפֵּר עֲלוֹי כַּהֲנָא וְיִדְכֵּי

והעלה. את העולה. הוא הכבש ומנחתו שהוא עשרון ויש אומרים שכל המנחה יקריב לעולה ובתחלה האשם שהוא החמור:

וטהר. אז יהיה טהור ככל הטהורים:

וכפר עליו הכהן וטהר. לקדשים ולביאת מקדש כאמרם ז"ל ברכות פרק קמא הביא כפרתו אוכל בקדשים:

ואת המנחה שלשה קומצי סולת משלושה עשרונים. אבל החטאת והאשם והנותר במנחה ושלשה קומצי סולת נאכל לכהנים.

והעלה הכהן וגו׳ וכפר עליו הכהן. גם על כל דבר שחייב עולה על עשה וכדומה מועיל זה העולה ג״כ וכמו חטאת חלב שמכפרת על חייבי עשה כדאיתא בזבחים ד״ז א׳ וא״ר חטאת כו׳. מכש״כ דעולת מצורע מכפר על ח״ע ג״כ. מש״ה כתיב וכפר סתם. עוד יש לבאר ענין שלש כפרות הללו כמו שביארנו גבי מנחה דתניא בת״כ שלש אזכרות כמש״כ לעיל ב׳ א׳ ב׳. וה״נ יש כאן שלשה דברים שצריכים כפרה. העון אשר חטא שהביא לידי צרעת. הצרעת מביא לידי הרהור רע על עונשי ה׳ ית׳. ועתה כשנתרפא מביא האשם על ראש העון. ומש״ה טעון הזיה על אוזן ובוהן יד ורגל. שהמה גורמים לזכות כלי השמיעה לתוכחת חיים כדכתיב שמעו ותחי נפשכם וכן להיפך. וכלי המעשה הוא יד ורגל וכבר ביארנו בפ׳ תצוה לענין אהרן ובניו. ואח״כ מביא החטאת לכפר על גוף הצרעת שיהא מתרפא לגמרי ומש״ה כתיב ביה על המטהר מטומאתו ואח״כ טעון כפרה על הרהור רע שגרם לו הצרעת. וע״ז מביא עולה ומנחה. דצרעת גורם השחתת המדות ג״כ וע״ז מביאים מנחה כמש״כ במקומו. (ומעין זה מצאתי בבעה״ט הגדול):

ג כלומר הבאה עם הבהמה שהיא מנחת נסכים לא מנחה הבאה בפני עצמה שהמנחה הבאה בפני עצמה היא נקמצת והנותר נאכל לכהנים ומנחה זו הוקשה לעולה שכולה כליל אף מנחה זו כולה כליל: