ויקרא יב, ו

וּבְמִשְׁלַם יוֹמֵי דָכוּתַהּ לִבְרָא אוֹ לִבְרַתָּא תַּיְתִי אִמָר בַּר שַׁתֵּהּ לַעֲלָתָא וּבַר יוֹנָה אוֹ שַׁפְנִינָא לְחַטָאתָא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא לְוַת כַּהֲנָא

וּבְמִשְׁלַם יוֹמֵי דְכִיתָא לִבְרָא אוֹ לִבְרַתָּא תַּיְיתֵי אִימַר בַּר שַׁתְיָא לַעֲלָתָא וְגוֹזָל בַּר יוֹנָן אוֹ שַׁפְנִינָא לְחַטָאתָא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא לְוַת כַּהֲנָא

בן שנתו. לולי הקבלה מי היה מפרש לנו בן שנתו דאם הוא בן שנה תמימה לא יותר או פחות או תוספות ויש אומרים שטעם הכבש לעולה שמא עלתה שום מחשבה על רוחה בשעת לדתה מרוב הצער. חטאת שמא דברה בפיה:

ובן יונה או תור בכ"מ מקדים תורים לבני יונה חוץ מכאן לפי שאינו מביא אלא אחד שאם ימצא יונה לא יקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר:

תביא כבש שאלו תלמידיו את ר״ש בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אמר להם שבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק עוד לבעלה לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.

[בן שנתו בתוך שנתו]. אל פתח אהל מועד מלמד שמטפלת בהן עד פתח אהל מועד.

ובמלאת ימי טהרה תביא כבש בן שנתו לעולה והקריבו לפני ה' וכפר עליה יש להקשות מה חטאה שהוצרכה לקרבן התשובה רז"ל אמרו בשעה שכורעת לילד נשבעה לא אזקק עוד לבעלי. וכתב הרמב"ן עיקר הכוונה כי בעבור שהיא נשבעת ואין השבועה ראויה שתתקיים מפני היותה משועבדת לבעלה רצתה התורה לכפר לה. ואיפשר לפרש לפי שעל ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן מאי טעמא נפל תורא חדד סכינא ושם בשעת לידתה מזכירים עונותיה לכן צריכה כפרה לאותן עבירות שהזכירו לה:

כבש בן שנתו. ידוע הדרש בערכין בן שנתו שלו ולא של מנין העולם. וכבר הקשו התוס׳ שם די״ח למ״ל קרא תיפוק ליה מתמידין ומוספין של ר״ה. דאי נימא שנה של מ״ע. לא משכחת תו״מ דמי שנולד לפני ר״ה עברה שנתו. ואם נולד בר״ה ה״ז מחוסר זמן עד שמיני. ומזה העלו בד׳ ל״א דלא צריך אלא לשעות של מעל״ע. ומזה העלו דבכ״ד דתנן שהם בשנים שלהם אינם מעל״ע משעה לשעה אבל באמת לק״מ שהרי בתו״מ באמת לא כתיב רמז ע״ז דפי׳ בן שנה הוא בשנה שלו ולא של מ״ע. ורק ביולדת ובכבש העומר הוא דפירש הכתוב בן שנתו. והיינו משום דבתו״מ היינו יודעים בל״ז וכקו׳ התוס׳. ואדרבה בזה נתיישב הא שלא חש הכתוב לפרש משמעות בן שנה אי בתוך שנה ראשונה או להיפך פי׳ בן שנה שתהי׳ דוקא עברה עליו שנה. וכבר העיר ע״ז הראב״ע כאן וכ׳ שאינו אלא קבלה דפי׳ בתוך שנה. אבל לדברינו למדנו כ״ז מדיוק המקרא דכך פירושו. דאי היה הפי׳ לאחר שעברה עליו שנה א״כ הוצרכנו לבאר גם בתמידין ומוספין שיהיו בשנה שלהם ולא של מנין עולם וכמו שפי׳ הכתוב כאן ובעומר. ולעיל ט׳ ג׳ בחנוכת המשכן דכתיב ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ג״כ ביארנו מדיוק הלשון דבא ללמדנו שיהיו בני שנתן ולא של מ״ע וא״כ אמאי לא נזכר רמז גם בתו״מ. אלא ע״כ משמעות בני שנה הוא בתוך שנה דוקא. ומש״ה ניחא דבתו״מ לא נצרכנו ללמד דמיירי בשנה שלהם ולא של מ״ע. [והא שהעלו בתוס׳ דבכ״ד אינם מעל״ע משעה לשעה עי׳ להלן כ״ה ל׳]:

ובן יונה או תור לחטאת. בכ״מ הקדים הכתוב תורים לב״י. משום דחשיבי יותר ורק בחטאת לחוד עדיף בן יונה שאינו מהודר כ״כ. וע״ע בסמוך מקרא ח׳. זהו פשטא דקרא. ודעת חז״ל ידוע: