ויקרא יא, ל

והאנקה. היריצו"ן [קפוד]:

והלטאה. לישרד "ה:

והחמט. לימצ"ה [חלזון]:

והתנשמת. טלפ"א [חפרפרת]:

וְיָלָא וְכוֹחָא וְחֻלְטֵיתָא וְחֻמְטָא וְאָשׁוּתָא

וּמִינְקַת חִיוְיָא וְכוֹחָא וּשְׁמָמִיתָא וְקִיצוֹנָא וְסַלְמַנְדְרָא

והחומט והתנשמת. הזכיר שמונה שרצים ואמר בהם אלה הטמאים לכם, והנחש אינו בכללם. ויש לתמוה בזה כי ראוי היה בודאי שיהיה הנחש טמא ומטמא, כי הוא שורש הטומאה והזוהמא כידוע מן הנחש הקדמוני, ואם כן למה לא הכניסו הכתוב בכלל השרצים הטמאים.

אבל הענין הוא מכללי דרכי התורה שכל נתיבותיה שלום שלא רצתה לטמא הנחש במגעו שאם כן היה אדם נמנע מלהרגו כדי שלא יטמא. ומזה הזכיר כל הולך על גחון שהוא הנחש, והולך על ארבע שהוא עקרב, ומרבה רגלים והוא ששמו נדל, מפני שהן בריות מזיקות לבני אדם בארס שלהם ויש בהם מחליאות ויש בהם ממיתות, והזכיר בהם לא תאכלום כי שקץ הם, לא אסר כי אם האכילה אבל טהר את המגע, משא"כ בשמונה שרצים שאין להם ארס כלל.

האנקה הריצו״ן.

הכח לא נתפרש לי.

הלטאה לוויראד״ה. החמט לימצ״ו.

התנשמת טלפ״ה.

לטאה לגארטיש"ה בלע"ז:

תנשמת הוא הנקרא טלפה ואין לו עינים ואוכל שרשי העשבים תחת הקרקע ובכאן ארבעה פרשיות הראשונה בבהמות וחיות טהורות וטמאות שאמר בה זאת החיה אשר תאכלו. הפרשה השנית בדגים מותרים ואסורים שאמר את זה תאכלו מכל אשר במים. הפרשה השלישית בעופות מותרות ואסורות שאמר בה את אלה תשקצו מן העוף. הפרשה הרביעית בשרצים שאמר בה וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ. וזהו בסדור נכון בדרך ארבע יסודות עפר מים אויר אש. הפרשה הראשונה ביסוד העפר והם בהמות וחיות. הפרשה השנית ביסוד המים והם הדגים. הפרשה השלישית ביסוד האויר והם העופות. הפרשה הרביעית ביסוד האש שאמר בה והצב למינהו. והצב שני מינין אחד כמו ערוד והשני סלמנדרא והיא מתילדת באש בתנור שנתחמם שבעה שנים רצופין יום ולילה ואם תפרד רגע מהאש מיד תמות כדגים שמתים בהפרדם מן המים ועל זה ארז"ל כשהיה מגיע רבי עקיבא אצל מקרא זה והצב למינהו היה אומר בו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית בראת בריות גדולות בים בריות גדולות ביבשה שבים אלמלא יוצאות ליבשה מיד מתות ושביבשה אלמלא נכנסו לים מיד מתות בראת חיות גדולות באש בריות גדולות באויר שבאש אלמלא יוצאות לאויר מיד מתות ושבאויר אלמלא נכנסות באש מיד מתות הוי אומר מה רבו מעשיך ה':