ויקרא יא, טז

הנץ. אישפרויי"ר:

וְיָת בַּת נַעֲמִיתָא וְצִיצָא וְצִפַּר שַׁחְפָא וְנָצָא לִזְנוֹהִי

וְיַת בַּת נַעֲמִיתָא וְיַת חַטְפִיתָא וְיַת צִיפַּר שַׁחְפָא וְיַת בַּר נְצָצָא לִזְנֵיהּ

בת היענה. יש אומרים שהוא מין שלא ימצאו זכרים כמו הארנבת ואין מלת כיענים טענה כי אינם זכרים רק הם נקבות כמו יעלים ורחלים:

ואת התחמס. מגזרת חמס:

ואת השחף. מוליד השחפת:

והנץ. יש לו נוצה רבה והקרוב שהוא הידוע הפורש כנפיו תמיד לפאת דרום כי יבקש מקום חם:

התחמס חומס ואוכל. הנץ. בעל נוצה הרבה ומנצח שאר עופות ותופשם:

בת היענה בלע״ז אישטרוצ״ה ועל השם עניה ומרודה והספדה קרואה יענה כדאיתא מספד כתנים ואבל כבנות יענה ולא צריך לאסור האם היא היענה דממילא לא אכלי לה שהרי קשה היא כעץ ומבדל בדילי אינשי מינה ומתוך קושי שבה היא אוכלת את הברזל. ורבותינו ז״ל דרשו מכאן שביצת עוף טמא אסורה.

התחמס ייא״י בלע״ז מגזרת חמס על שם גזל וחמס שבו.

השחף אשפמר״א וי״א מוייסו״ן מוליד שחפת.

הנץ. אישטויי״ר יש לו נוצה הרבה.

בת היענה. ופעמים קורא אותה הכתוב יענה, כדכתיב: כיענים במדבר, אלא כשהיא קטנה דרך לאכלה ואסרה הכתוב, אבל כשהיא גדולה, בשרה קשה ואין בריה יכולה לאכלה ואין צריך לאסרה, ורבותינו דרשו מכאן שביצת עוף טמא אסורה:

יענה כמו ויען איוב שצועקת ומשמעת קול יללה:

תחמס שכל כך דורסת שהוא כאלו חומסת לעופות הדורסים שהיא דורסת הכל ואמרו בגמרא וכי בת יש ליענה אלא זו ביצתה מכאן דביצת טהורה מותרת ואינה אסורה משום אבר מן החי:

שחף מלשון שחפת שהיא חמה מאד ועוד שהאוכלו יוקדח:

נץ שיש לו נוצה רבה מצד חומה והוא אצור בלע"ז: